
זהו סיפור קטן על בחורה עירונית עם נשמה כפרית, בן זוג מפרגן, חלומות ירוקים ואמביציות מרקיעות שחקים.
מעשה שהיה כך היה... לפני כארבע שנים, בתקופה הטרום משפחתית שלנו, עידן ואני חלקנו דירת באוהאוס מרווחת ושווה ביותר ברחוב מרכז בעלי מלאכה (בסמוך לגינת שינקין), שבלב ת"א. מחדר האורחים שלנו שתפקד בעיקר כסיפרייה ענקית פנתה מרפסת גדולה ומקורה לכיוון הבית השכן. המרחק בין שני הבתים עמד על כארבעה מטרים, עובדה שהטרידה מעט את מנוחתי, היות ואני חובבת מגורים באווירה פרטית, ובבית השכן גרה משפחה פעילה עם שני בנים מתבגרים.

בוקר אחד התעוררתי עם רעיון. אבנה עדנית גדולה ומלבלבת, שתחצוץ בין הבתים ותכניס אור ואביב אל ביתנו. תמיד התקנאתי באדניות מושקעות שקשטו חלונות תל אביבים מקומיים, כמנהג הגויים הרומנטים באירופה. מרגע שיצא הרעיון אל אוויר הסלון שלנו, בארוחת הערב עם עידן, הוא גדל... וגדל... וגדל... והתפתח למימדים עם שיגעון גדלות (שהוא אחד ממאפייני הבולטים...) ולאחר שירבוט מהיר של סקיצה, כבר היתה בידינו תוכנית פעולה.
הרעיון הכללי כלל מדף חיצוני של קורות עץ רחבות עם קיר אחורי מקונצרטינת במבוק, סגירות ותמיכות קונסטרוקטיביות.
בניגוד לעידן, גודלה של ה"אדנית" שלנו, 400 / 34 ס"מ, לא הטריד אותי לרגע אחד: תחשוב בגדול, אמרתי לו.
אחרי שפתרנו את בעיית התשתית הקונסטרוקטיבית, הגיע הזמן לתכנן את מיכלי השתילה. הסתובבתי באזור שוק לוינסקי ושכנעתי את בעלי המעדניות להפריש לטובת המיזם הפומפוזי ארגזי יין מעץ ומיכלי זיתים מעוטרים ליצירת מראה אוטנטי של גינה ים תיכונית.
כל שנותר בשלב זה, הוא לבחור את הצמחים ולשתול. לצורך זה הצטיידתי במדריך של מלצר (מצוי בכל משתלה) ובחרתי לעצמי משתלה שווה במיוחד ברמה"ש. חלוקת המיכלים הוגדרה מראש, מיכלי שתילה לפרחים עונתיים, לצמחים מטפסים שישתרגו על גבי גדר הבמבוק ויטשטשו את הקרבה אל השכנים וכמובן גם הצמחים הריחניים שנשאף אל קרבנו.המבצע יצא אל הפועל, הגינאדנית גדלה, יפתה, פרחה ושיגשגה. השכנים היחידים שזכו להציץ אל מעוננו היו פרפרים, דבורים ויונקי דבש. האביב קישט לנו את הבית והוסיף ארומה וניחוח כפרי שהשתלב בניחותא עם החיים האורבנים השקטים שטיפחנו.
חודשיים נמשכה האידיליה, עד שביום בהיר אחד נשמעה נקישתה של בעלת הבניין על דלתנו. לטענתה היא השכירה לנו את הדירה ולא את המעטה החיצוני. אל אף התרשמותה העמוקה משדרוג הנכס שלה, וחרף ניסיונות השיכנוע שלי שהיו קריאייטיבים לא פחות מהמיזם עצמו, נאלצנו להפרד מגינתנו האהובה ולפרק את פועלנו... לטענתה אישור מצדה יעודד ניסיונות של שכנים נוספים ללכת בדרכנו ומבחינתה זהו פתח לבעיות, מכיוון שלא כולם יבנו מבנה בטוח וראוי כשלנו...
בצער רב (שקלנו לתלות מודעות אבל ברחוב) פורקה הגינה והצמחים נתרמו לבתים טובים של חברים ומשפחה.
הדבר היחידי שעודד אותי היה ההבטחה של עידן שיום אחד תהיה לנו גינה משלנו. ואכן בחודש יולי, ארבעה חודשים מאוחר יותר, נטענו את עץ התאנה בגינת ביתנו שבמזכרת בתיה.
התמונות הבאות צולמו כולן בשלושת גינות ביתנו (שגעון גדלות כבר הזכרתי?). הבוסתן בכניסה אל הבית, החצר הפנימית בה אנחנו מארחים ומבלים בנעימים ובשנה האחרונה נוספה גם גינת הסטודיו בסגנון ים תיכוני שסוגרת מעגל עם ה"גינאדנית" המפורסמת...