יום רביעי, 22 בפברואר 2012

סופרקליפרג'ליסטיקאקספיאלידושי - מרי פופינס - האומנת שעיצבה אותי

כשאהוד מנור כתב את "ילדותי השניה" הוא היטיב לתאר את הרגעים הקסומים שבהם כהורה, הוא חווה מחדש את העולם באמצעות ילדתו. תמיד אהבתי מאוד את השיר הזה. לאחרונה למדתי לאהוב אותו אפילו יותר, מכיוון שהוא מתאר בצורה מופלאה ומדוייקת את הרגשתי.

השבוע מלאו לעלמה 5 שנים והחלטתי שהגיע הזמן להזמין אל תוך חייה את מרי פופינס, האישה, האגדה והסרט.
בבוקר שבת,ישבנו יחד, כל המשפחה, בסלון ביתנו וצפינו בקלאסיקה המשפחתית של וולט דיסני. לראשונה ראיתי שוב את כל המראות הקסומים הללו, הפעם בלבוש קצת שונה, כאשה, כאמא, כאדם בוגר.המראות שנגלו לי היו מרתקים וקסומים, כאילו זאת הפעם הראשונה שאני רואה אותם. הסרט נולד ב-1964, העלילה מתרחשת בבריטניה של 1910 , ראיתי אותו לראשונה בשנות השבעים, הוא היה רלוונטי אז, ראיתי אותו השבוע והוא עדיין רלוונטי. לזה אני קוראת קלאסיקה במיטבה וזה לא דבר של מה בכך.

בית משפחת בנקס הוא בית בריטי טיפוסי, שבו חיים אבי המשפחה ג'ורג' בנקס, בנקאי קפדן ושטלתן, ויניפרד אישתו, לוחמת זכויות למען נשים, שאינה מיישמת את מלחמותיה בביתה... ושני ילדיהם המקסימים והשובבים, ג'ין ומייקל.
לאחר שהילדים הבריחו את האומנת האחרונה (ה-13 במספר...) מחליט מר בנקס להפקיע מאשתו את מלאכת בחירת האומנת החדשה והוא נוטל את הטיפול בנושא על כתפיו.
בעוד הוא מנסח מודעת דרושים ב"טיימס" המתארת את תכונות המטפלת הדרושה, בעלת פרופיל חמור ומבהיל, מגיעים לסלון הילדים ומקריאים לו רשימת דרישות ארוכה ויצירתית שהם הייטיבו להגדיר ולנסח בעצמם:
עליזה, בעל לחיים ורודות, ללא יבלות (את זה מייקל הוסיף), משחקת במשחקים מסוגים שונים, חביבה, שנונה, מאוד חמודה ומאוד יפה. עליה לצאת איתם לטיול, לצאת לבילויים, לשיר שירים, להביא ממתקים, לעולם לא לכעוס, לא לרטון, לא לתת להם דייסה ולא שמן קיק. לאהוב אותם כאילו הם היו ילדיה ולא להדיף ריח של בירה שחורה (גם את זה מייקל הוסיף...).

לאחר שהילדים הולכים לישון, מר בנקס קורע את מיכתבם ומשליח אותו אל האח. רוח מיסתורית שמגיעה מכיוון מערב, מעיפה את פיסות הנייר דרך ארובת האח והן עולות השמיימה...

הפרצופים שאתן רואות למעלה, הן חלק מטור המטפלות הארוך שהופיע בפתח בית משפחת בנקס בבוקר שלמחרת. מיותר לציין, שאלו הן האומנות שהגיעו בעקבות המודעה שפירסם מר בנקס ב"טיימס"?
את הפנים שלמטה, אני מאמינה שאתן כבר מזהות...

מרי פופינס נוחתת על משפחת בנקס מהשמים ומרגע נחיתתה החיים בבית מתחילים להשתנות. לטובה.

היא מדהימה את בני משפחת בנקס בגישה החיובית והאופטימית שלה לחיים ומלמדת אותם איך לחשוב אחרת ובעיקר איך לשנות את זווית הראיה שלהם, על כל אותם דברים שהם מכירים.

היא עושה להם מפגן ראווה של קסמים, בעוד שקסמה האישי הוא הטריק הכי מוצלח שלה.



היא מגלה להם שבכל עבודה, או מטלה שיש לעשות, ניתן גם להשתעשע. מגלים את השעשוע שמסתתר מאחורי המטלה ואז, אחת ושתיים, העבודה הופכת למשחק, או כמו שהיא מיטיבה לנסח זאת: "עם כפית מלאת סוכר בולעים את התרופה בדרך נעימה"...




כאן אנחנו מגיעים לסצינה האהובה עלי בסרט הזה. כשאני מתבוננת בפרטים הקטנים, אני מבינה שהסרט הזה נחקק בתודעה שלי ולמעשה עיצב אותי ושהשפיע עמוקות על עיצוב תפיסת עולמי. רוצים דוגמאות? בבקשה...
אני בחורה מאוד מפוזרת ומבולגנת... לא אחת שמעתי מהקרובים אלי משפטים עם מנגינה מטרידה (מעט) בנוסח... "את מפזרת אחריך שובל של חפצים בבית... את לא באמת חושבת שהם יסתדרו במקומם בעצמם, נכון...?"
הממממ... שאלות מטרידות ומעוררות מחשבה...
אתם חושבים שיש קשר בין התמונות הללו, לבין חלק מתפיסות העולם השנויות במחלוקת הללו שלי...? דעו לכם הורים יקרים, יש ילדות מאוד רציניות בעולם הזה, שמפנימות חומרים שהן נחשפות אליהם... בעיקר בגיל צעיר.
(:

או למשל, מיטות הברזל הלבנות הללו. האם מדובר בצירוף מיקרים, או שיש עוד סיבה לכך שבחדר של בנותי יש זוג מיטות דומות? ובכלל, בכל הסרט הזה אני סופגת ערכים אסטטים שאני מזדהה איתם ומשקפים תפיסות עיצוביות עמוקות, שמלוות אותי עד היום (מי אמר וינטאג'...?).

הממממ.... הדלתות הללו.... אני מוכנה להישבע שראיתי אותן איפושהו במהלך השבוע האחרון... הו, כן, בחרתי דלתות פנים משופצות לבית החדש שלנו... איזה צירוף מיקרים מופלא?!

ועכשיו לרגע של רצינות... אני מאמינה גדולה מאוד בכך שבמיוחד כילדים אנחנו קרקע פוריה לעיצוב תודעתנו. אני לא אומרת את זה כפסיכולוגית בגרוש, אלא כילדה, כמעצבת וכאמא. אני יודעת שכהורים אנחנו לא תמיד שמים לב לחומרים שילדינו נחשפים וההשפעה על אישיותם יכולה לפעמים להיות מטרידה.

אנחנו כן יכולים לדאוג לטבל, להעשיר וחשוף אותם לפנינים מעוררי השראה, מתוך תקווה שהם יותירו בהם חותם איכות מכוון. אני מאמינה שתינוקת שגדלה בעריסת קש יפה, שנקלעה באהבה גדולה ובהרבה התכוונות, תגדל בתוך עולם מוגן ויפה יותר. באחריותנו להכיר להם דברים טובים ויפים, שאני מאמינה שאם הזמן, נזכה לראות את השפעתם בעיצוב דמות המבוגר שהולכת וגדלה אל מול עינינו. אני משתדלת לזכור זאת בכל יום.

ויש לי עוד סיבה טובה מאוד לזכור זאת. גם לי היתה אומנת מופלאה, מרי פופינס פרטית משלי, שגידלה אותי באהבה ובנתינה אין סופית. אמנם הייתי בת 8 חודשים כשהיא הגיעה אל ביתנו ולא יכולתי להכין רשימת דרישות כמו ג'יין ומייקל, אבל היא היתה כל מה שיכולתי לחלום עליו ואפילו יותר.
היא היתה טובה, עליזה, יפה מאוד, עם לחיים ורודות ולב מזהב. היא יצאה איתי לטיולים, בשלה לי מטעמים, סידרה אחרי ומעולם לא התלוננה... חברותי עדות לכך, שבכל פעם שהייתי פותחת את הארון אחרי שהיא עברה שם, המתינה לי קשת של חולצות מקופלות, כן, כן, קשת אמיתית... היא היתה מסדרת את החולצות לפי גווני הקשת, כי היא ידעה כמה אני אוהבת קשתות.
היא רצתה לדעת בדיוק מתי אני חוזרת בכל יום מבית הספר ודאגה שיחכה לי קנקן שלם של מיץ תפוזים סחוט טרי טרי, כדי שאני אספיק לשתות אותו בזמן, מהר לפני שהויטמינים יברחו...
יש לי מליוני סיפורי "אנוצה" (זה היה שם החיבה שלה) שאספתי באהבה בכל 24 השנים שבהם היא ליוותה אותי בביתנו. את כולם אני יכולה לתמצת בכמה משפטים פשוטים. האהבה, הדאגה, הנתינה וההשקעה של האשה הזאת עיצבו אותי והפכו אותי לאשה שאני היום.
היא אהבה אותי כמו את נכדיה ותמיד נתנה לי להרגיש שאני בראש סולם סדרי העדיפויות שלה. דרך העיניים שלה הרגשתי תמיד הכי יפה, הכי טובה, הכי נפלאה, מוכשרת ומיוחדת. אני הייתי המימוש של הקריירה שלה, הצלחתי היתה הצלחתה, השקעה שהניבה פרי מתוק.
בשנת 96 היא חלתה בסרטן ושנה לאחר מכן, ניפטרה. הרגשתי שאיבדתי סבתא קרובה ויקרה, בת ברית, אשת סוד ובעיקר מעיין בלתי נילאה של חום ואהבה. למזלי השכלתי כבר בגיל צעיר להעריך את כל מה שקבלתי ממנה וגם להראות לה זאת ולהחזיר לה אהבה והוקרה במנות גדושות.
אני מרבה לחשוב עליה ומצטערת שבנותי לא זכו להכיר אותה, אבל אני יודעת שכל ה"מתנות" שקבלתי ממנה ניטמעו בי ומגעה החם ניצרב בי ומלווה אותי באשר אלך. אני שמחה על המזל שנפל בחלקי ועל 24 השנים המשותפות שלנו, אני יודעת שלא הייתי האדם שאני היום, ללא טביעת ידה המבורכת.

יום ראשון, 12 בפברואר 2012

"העמק הוא חלום" - המעבר לעמק יזרעאל - בית חדש ובלוג נוסף

יש לי בעיה קטנה.  מצד אחד הבלוג הזה משמש לי כסוג של יומן אישי. מצד שני אני נוהגת לשתף כאן בתוצרים מוגמרים ולא בתהליכים וחלומות שבדרך. הפעם, אני חושבת שיש לי סיבה טובה לחרוג ממנהגי. בדצמבר 2007 רכשנו עידן ואני פיסת קרקע צנועה במורד גבעה המשקיפה על השדות והמטעים הירוקים של קיבוץ גבת, שבעמק יזרעאל. שכונת "מרחבים", ההרחבה החדשה, שנבנתה בשנה האחרונה בקיבוץ העירה אותנו מנימנום ארוך ונעים במזכרת בתיה ובדצמבר האחרון נכנסנו לתהליך בניה.

בסוף הקיץ הקרוב אנחנו מסיימים פרק יפה ומשמעותי בחיינו ומתחילים פרק חדש ומרגש של חיי משפחה בתוך אי ירוק של טבע, באחד המקומות האהובים עלינו ביותר, מוקפים בכל הטוב והיפה שיש לעמק יזרעאל להציע לנו. עבור עידן זאת תהיה סגירת מעגל, מכיוון שהוא גדל בקיבוץ גבת וגם הוריו, "סבתא עדה" ו"סבא אורי" חיים שם גם היום. עבורי זהו פרק חדש ומסעיר במיוחד. סוג של רילוקיישן אם תירצו...
על אף ניסיוני העשיר בתחומי עיצוב שונים וגם בתחום ההום סטיילינג, אודה ואתודע שניסיון הבניה שלי שואף כרגע לאפס. לשמחתי אני אוהבת ללמוד וגם עושה זאת יחסית במהירות. את כל תהליך הלמידה, הישום והמסקנות אני מתכוונת לחוות תוך שיתוף איתכן קוראותי היקרות, בתקווה שגם אתן, ביחד איתי תגלו עולם קסום ומרתק, דרך נקודת המבט האישית שלי.

אני מזמינה אתכן לצפות בתמונות השלד המתקדם של הבית ומבטיחה, שזו תהיה הפעם האחרונה שבה אני נותנת לכן להתבונן כאן בגוש הבטון האפרפר הזה... אני בהחלט מתכוונת להכנס לעובי הקורה ולמיטב תפיסתי במדובר כאן בקורה מספיק עבה ומכובדת. מספיק מכובדת בכדי שאקדיש לה בלוג שלם, בנוסף לזה הנוכחי ואני שמחה לבשר לכן של"טוב ויפה", שחוגג החודש 3 שנים, יצטרף בקרוב עוד אח צעיר וקולני, בלוג חדש העונה לשם "העמק הוא חלום".
בבלוג החדש, אעסוק בפיצוח חלומות וזאת כאמור מהזווית האישית, שלי ושל משפחתי. אתן כבר מכירות אותי מספיק בשביל לדעת שאני מאמינה בחלומות ובאופן עקרוני מעודדת חלימה. אני מאמינה שקשה מאוד להגיע לתוצאות ולהישגים בחיים ללא חלומות. חלומות הם, אם תרצו סוג של אופק, מקום לשאוף ולהגיע אליו.
יחד עם זאת, אני מאמינה שחלומות נועדו להגשמה, גם אם לא נולדת למשפחה "מעושרת". המטרה שלי בתהליך הלמידה של הבלוג הזה הוא לפצח את האתגר הזה. איך מגשימים חלום, בתקציב בר השגה. כזה שלא מחייב אותך לקחת משכנתא משעבדת, כזה שמאפשר לך לעצום עין בלילה, כזה שמאפשר לך להמשיך לחלום.
הסיבה המרכזית שבחרתי לשתף אתכן כאן בבלוג בתהליך ולא בתוצר הסופי, היא שבמסגרת ה"לימודים" שלי, אני אשמח גם ללמוד מכן. אני יודעת ש"הגרעין החזק" שקורא את הבלוג הזה מורכב מאנשים שעולם העיצוב קרוב לליבם ורבים מכן, קוראותי, גם עוסקות בתחום זה. גם חתך הגילאים של הקורא הממוצע מצביע על כך שכנראה רבים מכן נמצאות לפני, אחרי, או במהלך תהליך בניה.
אשמח שתשתפו אותי בהמלצות על אנשים הגונים, בעלי מקצוע טובים ותספרו לי על מוצרים טובים במחירים סבירים. אם יש לכן המלצות טובות, אשמח שתשלחו לי למייל האישי שלי shavit.karen@gmail.com אני מבטיחה להתייחס לכל פניה, לבחון וגם אחר כך לשתף בבלוג את מסקנותי וכמובן גם את בחירותי.
בסיכומו של עיניין, יש הרבה ספקים מוכשרים וטובים ואני בהחלט מתכוונת לגלות ולבחון את כולם. בסופו של דבר אני מאמינה שהבחירות שאעשה ואכניס אל ביתי, יהיו אלו שאני אתפוס אותן כבחירות הטובות ביותר, תחת שיכלול של פרמטרים רבים, שכמובן אשתף בבלוג.
הבלוג "העמק הוא חלום" צפוי לעלות לאוויר לקראת הקיץ, בנתיים אני בונה, חוקרת, לומדת ומגלה וגם אוספת חומרים וכותבת פוסטים שאני שומרת (כרגע) במגירה.
בנתיים, את מי שרוצה לראות קצת "בשר", אני מזמינה להכנס ל-Pinterest, אתר שיתוף תמונות השראה, שמאפשר לאגור, למיין ולקטלג כל תמונה שמוצאים ברשת. אני נעזרת באתר הזה כדי לאסוף חלומות. פיסות, פיסות, כל אחת משאירה בי חותם וביחד הן מגדירות את תפיסת העולם שלי, את הטעם שלי ואת המיתרים האינטימיים הפורטים על ליבי.
אתן יכולות להכנס לאתר, לפתוח לכן חשבון, לנהל את התיקיות הפרטיות שלכן וגם לעקוב אחרי התיקיות שלי.

קצת תמונות מתיקיות ה-pinterest שלי... ככה רוקמים חלומות...



לפני כשבוע, הגענו לאתר הבניה שלנו, להתרשם מהתקרה החדשה שיצקו לנו. לאחר שיצאנו משם, החלטנו לערוך טיול ספונטני במרחבי המרבדים הירוקים הפרוסים בעומק הנוף. גילתי (עידן כבר מכיר... כך שהתגלית היתה בעיקר שלי...) שדות קיטניות בשורה הראשונה (כנראה חומוס, שיפרח בורוד עז באביב), מטעי שקדיות לבנות, רגע קט לפני הפריחה הגדולה, מרחבים אדירים של מטעי זיתים, יער אקליפטוסים עם מרבדי פרחים, שלוליות מסקרנות, ציפורים מגוונות ועוד המון הפתעות שאני מתכוונת להכיר ולגלות...


בשבת האחרונה, רגע לפני גיל 5, עלתה עלמה לראשונה על מאי, הסוסה האהובה עליה לרכיבה ראשונה ומרגשת במיוחד. לאמא שלי, "סבתא מיקה" יש בן זוג מקסים, חנניה, איש אדמה וסוסים. בכל פעם שעלמה מגיעה לבקר אותם, היא נעלמת אל האורוות ואני אוהבת לעקוב אחריה ולגלות אותה, בשיחה אינטימית עם הסוסים, מלטפת אותם ומאכילה.

אתמול, לקח אותה חנניה לראשונה לרכיבה. הקטנה עלתה על מאי, הסוסה האהובה עליה, בטיבעיות וללא כל חשש. השימחה והאושר היו כה גדולים, שאני מקווה שהתמונות שאמא שלי צילמה, מצליחות להעביר. תודה לחנניה על רגעים מרגשים, שאני בטוחה שיחרטו לעד בליבה של עלמה. אני מצליחה לדמיין אותנו יושבים בגינת ביתנו שבעמק יזרעל וצופים בבנות שלנו דוהרות בשדות.
ברשותכן, אסיים בחיוך גדול...

יום רביעי, 1 בפברואר 2012

יצאנו לחפש שלג - מצאנו פטריות אחרי הגשם

תחזיות סוערות של חורף לסופ"ש האחרון ודיווחים על שלג בחרמון הכניסו אותנו לאמביציות טיולים. אין עונה טובה מהחורף לטיולים. הצפון כולו לבש גלימה ירוקה עבותה, ורמת הגולן התחפשה לחבל מוריי בסקוטלנד. רכסים ירוקים, עדרי בקר משוטטים במרחבי הטבע והנחלים שוצפים וגועשים.  
הבטחנו לבנות שנראה החורף שלג וסוף השבוע האחרון נראה כטיימינג מבטיח לכבוש את ההר. הצטיידנו היטב במיטב "בגדי השלג" שלנו, ארזנו תיקים (ללילה), אספנו חברים טובים איתנו ויצאנו לדרך. ביום חורפי משגע טיפסנו בדרך יפיפיה במעלה הרמה, לאורך גדר הגבול הירדני. כשהגענו לרמה הרמנו טלפונים ל"יודעי דבר" ולאכזבתנו גילינו שאתר החרמון סגור, שאין שלג בשום (!) מקום אחר ושהאזור פקוק הרמתית ע"י מכוניות של אנשים שלא הקשיבו להמלצות חברים/אמצעי התקשורת...
שינוי בתוכניות עודכן במערכת והחלטנו להנות מכל הטבע והיופי שמסביב. עצרנו במפל העליון של שמורת נחל יהודיה. נהננו מהנוף, הצמחיה, המים הגועשים במפל וגם מבוץ!
ביציאה מהשמורה שיפשפתי את עיני למראה שלט מאיר עיניים... די... מה יהיה איתי ועם טירוף הפשפשים שלי... כנראה שיש דברים שאי אפשר לברוח מהם...  (:
טוב... עם הגורל כנראה שלא צריך להתווכח... נכנסנו למכונית ועקבנו אחר השילוט שהביא אותנו לחנות גדולה במושב אניעם הסמוך. במקום מצאנו אוצרות לרוב וגם דברים מיוחדים שאפשר למצוא רק בארץ אחרת... (הגולן זה חו"ל, לא?)

הצצונת לכמה פריטים יפים שמשכו לי את העיין. רכישות לא בצענו במקום, בכל זאת... ברכב חיכו לנו גברים, תינוקות ואפס מקום מיותר לשקיות...
אניעם התגלה כישוב קטן וקסום, כמו אי בעולם אחר. יש שם כפר אומנים עם מתחם של חנויות, מדרחוב, בתי קפה וגם פסל בטון של פיל מדבר שמסביר על מיחזור. הילדים נהנו ואנחנו נהננו מהם.
בעקבות השינויים בתוכניות החלטנו להקדים ולהגיע אל הצימר שלנו, בקתה בקדיתא, אלא מה?
עלינו במעלה ההר לקדיתא, נהנים מהנוף עוצר נשימה של יער ביריה. הקשנו את הקוד בכניסה ושערי הברזל הכבדים נפתחו לצדדים וסמנו לנו להכנס פנימה לאורך מרבד של רקפות וכלניות.

התמונה שלמעלה צולמה מאחת הזויות שחלונות הענק והנוף הפנורמי הנשקף מהם איפשרו. קשה לתאר את הקסם הזה במילים ואפילו תמונות מתקשות לתאר את האושר הזה שקפץ עלינו.
הפעם לקחנו את בקתה מס' 3 שהיא בקתה ענקית ומוארת עם קיר חלונות אין סופי שמכניס את הטבע לצימר, אבל לא את הגשם והקור... כל זוג קיבל חדר שינה משלו ומקלחת צמודה. הילדים השתלטו על הסלון האינסופי, רצו, קפצו והשתוללו בין כל המזרונים והכריות שבמקום.
חופשה של שני זוגות עם תחומי עיניין משותפים וילדים באותם גילאים - זה להיט! הילדים העסיקו את עצמם ואנחנו הכנו תה צמחים בקומקום גדול, שמנו דיסק של לאונרד כהן במערכת ונישנשנו כל מיני דברים טעימים שהבנו איתנו לשם.

מירב ואני ישבנו מול האח עם הרגליים למעלה והבנים (עידן ויקי) תיקתקו מנות שף והזרימו לשולחן... נגה גילתה ששתי אהבות מאוד גדולות שלה (תותים ואריות) התממשקו לספר אחד מוצלח במיוחד (האריה שאהב תות...) והיא רצה בבקתה עם הספר בהתלהבות וצעקה כל הזמן: "תות... תות!"
גם ספר המנדלות היפות של טלי כהן צדק נמצא כאטרקציה מוצלחת בסוף השבוע ואומץ גם ע"י המבוגרים שבחבורה... (מה זה אומץ? לא יכולנו להניח אותן בצד... ממכר הדבר הזה...)
בבוקר שלמחרת טיילנו באזור שלמרגלות קדיתא. עצרנו ביער קסום, יער עין זיתים, שנראה לנו נדיר ומכושף. בין עצי האורן הדקים והגבוהים גילנו מרבדים רחבים של פטריות שונות ומשונות. צילמתי כמה פטריות ושלחתי לדורון גולדמן (מקדיתא) באינסטגרם, שיזהה עבורי את הזנים הראויים למאכל.
אספנו במקום לקט מרשים של יסעורית ואורניות ולמחרת הוספנו להנות מפסטה טעימה עם הפטריות שאספנו. הילדים חיפשו בין הפטריות את הדרדסים, כי היה ברור הרי שהגענו לכפר שלהם...

בדרכנו מהצפון עצרנו לארוחת ערב ב"טנטי באצ'י" שבטבעון והתענגנו על פיצות, פסטות, סלטים וקינוחים משובחים.
בשנים האחרונות, אני מוצאת את החורף כהרבה יותר אטרקטיבי מבעבר. למדתי להנות מכל מיני מתנות קטנות, שהחורף מביא איתו.
 את הבבושקות היפות האלו, מצאתי אתמול בחנות "רק שניה" שבגדרה. מתנת חורף מקסימה שרכשתי מיד במקום.
וזוהי תמונה שצילמתי בשבוע שעבר. קשת מעל שדות הירק במושב הסמוך לביתי.

מאחלת לכם המשך חורף נעים
ושתמיד תזכרו לעצור ולהנות מהדברים הקטנים.
(:

אודות