יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

תה בקדיתא - יממה של תענוג חורפי באמצע הסתיו

לא מזמן אמרה לי עלמה, ש"הסתיו היא עונה מאוד הפכפכה". חייכתי חיוך רחב ומדושן עונג מהעברית המתעצמת בפיה של בתי הבכורה וגם הוספתי סימן שאלה קטן בלוח השנה, ליד המועד שנקבע לקולאז' סייל הסתוי
בנתיים נוצר הרושם שהסתיו הזה נושא עימו הבטחה לעונה גשומה במיוחד, מפני שהפעם האחרונה שנרשמו בה כל כך הרבה ימים גשומים בחודש נובמבר, היתה לפני כעשרים שנה והביאה עימה חורף רטוב במיוחד (זוכרים את מלחמת המפרץ?). 
ביום שני התבוננתי בתחזית השבועית והחלטתי להאמין לה. את הקולאז' דחינו בשבוע וקבענו לו מועד חדש ב-25 בנובמבר. ביום שלישי הזה, נחליט על פי התחזית אם לקיים אותו במועדו, או אולי שוב לדחות בשבוע נוסף. מחרתיים אפרסם כאן את העידכון, בהתאם להחלטה שתתקבל, אתם מוזמנים להתעדכן כאן.

שניה לאחר כשסיימתי לעדכן את כל הנוגעים בדבר, הרמתי טלפון ספונטני למיקה גולדמן בקדיתא ושמחתי לגלות, שנשארה עבורנו בקתה פנויה.
ההורים של עידן שמחו לארח את שתי האוצרות לסוף השבוע ואנחנו נפרדנו מהן בגבת והמשכנו בדרכינו לחקור את רזיה של בקתה 4, בקתת היידי המשופצת, בגלגולה החדש.
יממה אחת שלמה, ציפתה לנו במקום מוכר ואהוב. אמנם לראשונה התארחנו בבקתה זו, אבל ה-DNA הנפלא והברור של קדיתא, לימד אותנו מהר מאוד להרגיש בבית גם בבקתה החדשה.
איך עוברת לה יממה מושלמת? רגעים, רגעים. אוסף של רגעים נפלאים, שכמו קפאו לרגע בזכרוני והפכו בין לילה מסרט קצר לאלבום סטילז המורכב מפריימים רבים.
פוסעים בשביל המוליך לבקתה וראותינו מתמלאות צינה לחה וריח עז של אדמה רטובה. זרזיפי גשם מלווים אותנו לכיוון הבקתה, כמו דוחקים בנו להאיץ ולהכנס אליה פנימה. ריחות טריים של תבלינים מסחררים את אפנו והמראות הנפלאים המשתקפים מכל כיוון אליו נביט, משיבים את נפשנו.
(אגב למרות שאני משתמשת כאן בלשון רבים, אני לא סגורה על זה שעידן היה בוחר לתאר זאת במילים שלי, אבל הוא יודע להעריך עברית יפה ועיניים נוצצות אצל אשה) אנחנו נוחתים ברכות על הספה הרחבה, חולצים נעליים ומתמסרים לחסדיו של תפוז טבורי. את התפוז הנ"ל ניתן למצוא רק בתחילת החורף, יש לו "לב" במרכז (או יותר נכון טבור) וטעם מתוק חמצמץ שאני אוהבת במיוחד.
עידן מקלף לי תפוז ואני נהנית ממנו פעמיים. פעם אחת מהריח ופעם שניה מטעמו.
כל אחד מאתנו מתפנה לתחביביו. אחרי שאני נרגעת קצת עם הצילומים (מאז האינסטגרם הפכתי לבלתי נסבלת ממש) אני ממלאה אמבט חמים וריחני עם מלחי אמבט של Lavido בריח הדרים ופצ'ולי ושוקעת לי במנוחה מקשיבה לתקליטים ישנים בפטיפון.
סדיני white cotton חדשים ונפלאים (עוד שיתוף מוצלח שנולד בקולאז' סייל בעין שמר, בין קדיתא לגדי זילברברג), נפרסו על המיטה במיוחד עבורנו. אח בוערת, ספר טוב, שינה מתוקה. רגעים. רגעים.
ריח מתקתק ונעים של הבצל המתגן מעיר אותי, או שאולי זה בעצם בעלי הרעב? אני לא זוכרת בדיוק. איזה מזל שעידן נהנה לבשל בקדיתא. הוא מספר לי על כך שנהנה לבשל על האי החדש שבבקתה, עם הפנים אל הנוף ועם סיימון גרפונקל ברקע.
אני עורכת שולחן ואנחנו יושבים על כסאות הבר ואוכלים ארוחת ערב ביתית, פשוטה וטעימה. נהנים מקירבה, משיחה, מיין טוב ובעיקר אחד מהשני. רגעים. רגעים. אנחנו באמצע יער, בחוץ גשם חזק ויללות תנים. בבקתה שלנו חמים ונעים, תנור העצים הגדול בוער אנחנו מתענגים על כל רגע.
אני מתעוררת כהרגלי עם השחר ובלי הרבה התלבטויות מזנקת מהמיטה, מסיטה וילון ומציצה אל ערפילי הבוקר הקריר והאור המושלם. עידן מתהפך במיטה, הבית חשוך ואני מתלבשת במהירות, עוטה על עצמי מכל הבא ליד, שמה מגפי גומי גבוהות ויוצאת החוצה עם המצלמה. ממהרת לחפון לעצמי את כל היופי הזה, שמסביב לפני שיתפוגג.
צעיף רחב של עננים עוטף אותי מכל עבר. הנוף נעלם מבעד לערפל ואז שב ונגלה ומרגש מחדש. ציפור גדולה דואה ברחבי הואדי וצריחתה מבתרת את העננים הרכים שהיא נכנסת ויוצאת מהם בתעופתה.
אני פותחת דלת עץ ישנה ויוצאת הישר אל תוך הכרם. הסתיו ניכר, מתגלה בסימנים פחות נדושים ומוכרים מן החצבים והשלכת. הכרם צבועה כולה בצבעי להבה. כמו היתה אשה ששנות פיריונה מאחוריה. אשכולות ענבים עדיין תלויים לה על צווארה, אולם הם כבר אינם מבהיקים כשהיו. דוק עמום של שעווה מכסה את הגרגרים המקומטים ומשווה להם מראה סגלגל אפרפר מעושן. הם נושאים על גבם אגלי מים כבדים, אשר מושכים אותם מטה, אל עבר האדמה.


הצלחתי לשים את ידי על עותק ישן של ספר עיון, פחות מוכר של רבי, מאיר שלו.  "בעיקר על אהבה" הוא אסופה של הרצאות שהעביר שלו בשנת 1994 באוניברסיטה העברית, הרצאות אשר משכו קהל רב ושודרו ב"קול ישראל". ההרצאות עסקו בביטויי האהבה והגורל, הטבע והבדיה, היופי והזכרון, בספרים שונים, אשר השפיעו עליו. בגב הספר כותב שלו שזהו ספר אהבה לספרים, לגיבוריהם, לכותביהם ולקוראיהם. 
בהקדמה לספר, מציג שלו את רשימת הספרים העיקריים שידובר בהם כאן. הרשימה מכילה את הספרים "בראשית", עלילות גלגמש, מטמורפוזות, יוסף ואחיו, מוות בונציה, מובי דיק, הרחק מהמון מתהולל, לוליטה, מגילת סן-מיקלה, עיר קסומה, ביאטריצ'ה, גיזת הזהב, נמרו של טרייסי והרוח בערבי הנחל.
על השאלה מה המכנה המשותף לכל הספרים הללו הוא עונה בספרו בשפתו היחודית ובכנותו הכובשת: "אני חושש שאין להם מכנה משותף, פרט לכך שהם אהובים עלי מאוד, וכמו ספרים רבים אחרים, הם גורמים לי הנאה, מחשבה, ולפעמים גם קנאה נעימה". את כל אלו ורגשות נוספים אחרים, העלתה בי קריאת הספר המופלא הזה.
הפוגה בגשם, הזכירה לנו שארוחת הבוקר כבר ממתינה לנו בחדר האוכל. גם דורון העלה ב-iphone שלו תמונות מפתות של ארוחת הבוקר ב-instegram  במטרה להזכיר לי שהאוכל כבר מוכן... לחוסר מזלו תזקף העובדה שאני לא גולשת באינטרנט בזמן חופשות רומנטיות עם הבעל. למזלו תזקף העובדה, שהארוחות שהם מכינים בקדיתא, פשוט לא מאפשרות לזיכרון האנושי להתעלם מהן.

בדרך אני כהרגלי, ממש כמו "יוסי" (ילד שלי מוצלח...): מתעכבת בשדרה, עיני רוקדות, (בידי חובקת מצלמה) רועשות נוגנות אוזני והריח מבלבל לי את האף... "פרח אדמוני", "מפוחית מנצנצת" ו"חומד של כלבלב" מסיטים אותי מדרכי ומרקידים את מצלמתי.
גם בזירת האוכל, הבחירה קשה. קשה לי להחליט איזה רעב חזק אצלי יותר, ליופי, או לתענוגות הגוף. אני עושה הפסקת צילומים, כדי לחשוב על הנושא...
בסוף הארוחה אנחנו שותים תה. אבל גם מתהפכת הקערה על יוצרה... ולאחר כמה לגימות חמות ומתוקות היא מתערטלת לפני כמודליסט עירום. איזה כיף שהבאתי את צבעי המים הנהדרים שלי לכאן. אין ספק בכך שכוס התה של קדיתא, היא בדיוק, אבל בדיוק מוחלט, כוס התה שלי.
לשמחתי כוס התה שלי, היא גם כוס התה של דורון גולדמן, ה"אבא של קדיתא". אני מזמינה אותו להרים איתי מיכחול ואנחנו נהנים מציור בחברותא ומשיחה נעימה. שיחה של שני אנשים שחולקים את אותה כוס תה.
בסוף היממה המתוקה שלנו בקדיתא, אנחנו נפרדים מאנשים יקרים ומאדמה אהובה וממשיכים להתענג על עוד שעת קסם אחרונה של אור, בדרך לבנות המתוקות והאהובות שלנו.
תודה למשפחת גולדמן היקרה, על רגעי פז ויממה של חסד, בטוחתני שנשוב במהרה.

אל תשכחו להכנס לכאן ביום שלישי הקרוב ולהתעדכן לגבי מועד הקולאז' סייל.
או בדף האירוע של הקולאז' סייל בפייסבוק, אשמח אם תאשרו הגעה כאן.


13 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

אך... פוסט קדיתא...
ממתק משובח, כתוב כל כך יפה.
אני כמעט שמחה שהקולאז סייל נדחה
(: היה שווה!
להתראות בקרוב,
יערה

רויטל וייס אמר/ה...

הרגשתי שאני צוללת לתוך ספר בזכות התיאורים הציוריים שלך.
נראה שהיה קסום!

Clouds.Handmade אמר/ה...

פשוט מקסים, כתוב נפלא, תמונות מעוררות דמיון ומרבות הנאה. קדיתא נראית מקום קסום ומזמין דרך עיניך.
כמה כיף ונעים.

עינבלית אמר/ה...

כמו לקרוא פתקי שירה שמישהו השאיר פזורים על אדן החלון.
תענוגות.

אנונימי אמר/ה...

מהממת, פשוט מהממת שאת...

אני באה לקולאז' סייל. בונה על איזו שרשרת שלך...

טליה רונן

יוצאת מחוץ למגירה אמר/ה...

אני עוברת שוב ושוב על התמונות וכולי קנאה. זהו אין לי מילים

אנונימי אמר/ה...

את משהו?כל לימון הופך ללימונדה.אין קולאז סייל יש חופשה קסומה
צליל

אנונימי אמר/ה...

מקסים...ממש רגעים קסומים...
אשמח לדעת - באיזו מצלמה את מצלמת את התמונות המההמות הללו? ?

אנונימי אמר/ה...

נהנתי!!!! סיפורי, ציורי פשוט חלומי, החזרת אותי 15 שנים לאחור,,,
התארחנו(בן זוגי ואני) בקדיתא, בבקתה היידי, לחופשה חלומית וספונטנית שבסופה או בעצם במהלכה החלטנו לקשור את חיינו יחדיו,וכפי שכתבת, רגעים רגעים רגעים
זה המפגש הראשון שלי עם הבלוג שלך ובעצם איתך ומאוד נהנתי, אין לי ספק שאחזור, המון תודה
מיכל

אנונימי אמר/ה...

פוסט מענג ונפלא!
תודה על תחילת יום מתוקה.
אילה

שירי אמר/ה...

זה מזכיר לי שלפני עשרים שנה בערך היינו בבקתה בקדיתא כשהיו להם רק שתי בקתות וזה היה סופשבוע מאוד גשום במרץ (היומולדת שלי) בבוקר הבקתה היתה במרכזו של אי עשוי מעננים. דורון נכנס עם כל התלתלים שלו וצלחת עם דג כבוש. והצילום שלו עם הצלחת עדיין מחייך אלי מן האלבום.

ציפי לוין אמר/ה...

התמונות שלך מעבירות את הסיפור בכזה דיוק! איזה אויר נפלא, הרחתי ונשמתי את הצינה, את הסתיו והגשם שירד וממתין לרדת. כיף לקרוא ולראות. הציורים מקסימים!

אנונימי אמר/ה...

לפעמים דרך עיניים אחרות ובמיוחד שלך, הכל נראה הרבה יותר יפה
תודה !

אודות