יום שלישי, 18 באוקטובר 2011

הביתה - קלוז'ר לסיפור שעדיין לא נגמר

על קורותנו ביממה האחרונה, אם היו מספרים לי, כנראה שהייתי מתקשה להאמין... ובכל זאת, לכולנו מגיע סופים טובים, אז אני מזמינה אתכם לקרוא "סגירון" לפרשה שהסעירה את משפחתנו בשבוע האחרון.
בעקבות מאורעות השבוע החולף (עליו כתבתי בפירוט בפוסט הקודם) התייצב שלשום עידן באסותא לניתוח בעמוד השדרה שיועד לבוקר שלמחרת. הניתוח הדחוף נקבע בסמוך לערב החג ולמרות מאמצנו הכנים, לא צלחה ידנו להפגש עם מומחה נוסף בהתרעה כל כך קצרה לקבלת חוות דעת נוספת.

בפגישה שערכנו ביום האישפוז, במשרדו של המנתח המומחה שבחרנו, פרופ' פלומן, שיתפנו אותו בדאגתנו מהניתוח ומהעובדה שהמחסור בזמן מנע מאתנו אפשרות לתזמן התייעצות עם מומחה נוסף. הפרופסור הסכים איתנו לגבי חשיבות ההתייעצות הנוספת בסיטואציה שעמדנו בה. בדיקת MRI שהיתה הכרחית עבור הניתוח, הוזמנה לשעת לילה מאוחרת, כחמש שעות לפני שעת הניתוח שנקבע. בעקבות כך, בקשתי מהפרופסור, שבהגיעו בבוקר לביצוע הניתוח, יקבל לידיו את נתוני ה-MRI ויבצע עבורנו הערכה נוספת, מחודשת, לגבי נחיצות הניתוח כאילו נתן חוות דעת נוספת להחלטה שלא היתה שלו. פרופסור פלומן, קיבל את בקשתנו והבטיח לעשות זאת.

אחסוך לכם את כל פרטי והשתלשלות האירועים ואסכם את תוצאות ההערכה המחודשת של הרופא. פרופסר פלומן קיבל לידיו אתמול בבוקר את תוצאות ה-MRI של עידן ובהערכה המחודשת שלו החליט שהן לא מצדיקות את הניתוח הדחוף.
אני לא מכירה הרבה כירורגים שהיו עושים אחורה פנה בעוד הפציינט שלהם ממתין להם (פשוטו כמשמעו!) מוכן בחדר הניתוח, מצד שני, (לצערי) לא כל כירורג הוא פרופסור פלומן.

חזרנו הביתה עם תוכנית טיפולים חדשה ועידן חזר הבוקר לעבודה. אני רוצה להודות לכל מי שדאג, ליווה, תמך והתפלל. אין לי ספק שהתפילות הללו לא נפלו על אוזן ערלה... נדהמתי לגלות כמות גדולה כל כך של איכפתיות, חום ואהבה מצדכם וזה נתן לי הרבה תקווה וקרן אור ברגעים קשים. אני מתנצלת מראש אם לא עניתי באופן אישי לכל אחת ואחת ואם במקרה פיספסתי מישהי, אז זה המקום עבורי להודות מעומק הלב.

הבלוג הזה משמש עבורי כשופר לתוכן "מגזיני" של פעילותי ומקורות ההשראה שלי וגם, לא פחות חשוב, כ"יומן" אישי שמתעד את חיי, תחושותי ומחשבותי. כשהתחלתי לכתוב כאן, לפני כמעט 3 שנים, הענקתי לו את השם "טוב ויפה", מתוך מחשבה לשתף בכל מה שטוב ויפה בעיני. במשך הזמן הבלוג הפך להיות חלק ממני וקשה לי לדמיין את עצמי בלעדיו. אני יודעת היום שהשם שלו משקף לא רק את התכנים המובאים בו, אלא גם את הדרך שבה אני בוחרת (שלא לאמר מתעקשת...) לראות את החיים.
דברים טובים וגם רעים קורים לכולנו, בין אם נרצה בהם ובין אם לא. השאלה היא איך מתמודדים איתם ואילו מטעמים מכינים מהם. אני מאמינה שאת הדברים הטובים צריך להעצים ולחגוג, כדי שיתנו לנו חוסן נפשי להתמודד גם ברגעים קשים ויש כאלו, לכל אחד. אני מאמינה שהרגעים הקשים מציבים אותנו בפרשות דרכים, שאם נשכיל ונתבונן עליהם רגע מהצד, נוכל ללמוד מהם, למנף ולשפר את חיינו. בכל פעם שאני מתמודדת עם רגע קשה בחיים, אני מאמינה בכל ליבי שהוא הגיע במטרה לשפר את חיי ולא על מנת שיהיה לי רע. האמונה הזאת מאפשרת לי לאהוב באמת את החיים הללו, את כל המכלול ומהמקום הזה בדיוק, מעומק הלב, מגיע גם החיוך שלי.

עידן אמנם חזר לעבודה, אבל אני מרשה לעצמי לקחת את פסק הזמן הזה עד לאחר החג, כדי לנשום, לחשוב, להפנים ולעכל את כל החוויות האינטנסיביות של הימים האחרונים. אני לוקחת נשימה ארוכה לפני הגעתו של גלעד שליט הביתה והכנתי גם קופסאת טישו חדשה על השולחן בסלון, ליד הטלביזיה. אז בבקשה עדיין לא להרפות את אחיזת האצבעות ועדיין לא להפסיק להתפלל לשלומו. רק עוד קצת... עד שנראה אותו חי ושלם.

11 תגובות:

יערית אמר/ה...

חדשות טובות ב"ה. טוב לשמוע.
יערית

אנונימי אמר/ה...

"כל עכבה לטובה".

מאחלת לכם שהכל אי"ה יסתדר על הצד הטוב ביותר.

ועוד משהו מהמקורות " חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה..."

חג שמח!

דליה ב

נחמה שחורי. אמר/ה...

קרן, ממרום שנותי אני מצדיעה לך על התובנות המופלאות שלך!
מאחלת לכם רק טוב !

אנונימי אמר/ה...

אמנם לא הגבתי בפוסט הקודם, אבל התרגשתי מאד מהשיתוף והכתיבה הכל כך מרגשת שלך. איני מכירה אותך באופן אישי, ואת לא מכירה אותי (אם כי ביקרתי בסטודיו שלך וערכנו היכרות קצרה). אני שמחה כל כך, באמת, על השיתוף הנוכחי שלך, ורוצה לומר לך, שכשהתעוררתי לבוקר המיוחד הזה לכולנו היום, חשבתי עליך בגלל השזירה המיוחדת של האירועים.
מתוך הזדהות לעניין כאבי הגב, רוצה לייעץ, אם יורשה לי, למצות את כל האפשרויות לפני ניתוח, כמו דיקור.
אשמח גם לתת המלצה למומחית לכאבי גב.
אני כותבת את התגובה כשמימיני הטלוויזיה משדרת את התמונות הכל כך מרגשות, העיניים דומעות, ואכן יום מרגש.
ריגשת אותי עם נקודת המבט שלך על האירועים הפרטיים שלך והשקפת עולמך.
מאחלת לכם בהצלחה, ומקווה שלא הגזמתי בתגובה
טליה

אנונימי אמר/ה...

שלום קרן
מציעה לכם לנסות טיפול אצל אוסטאופט, אני יודעת שיש הצלחות רבות בתחום. בהצלחה!

tamari אמר/ה...

הי,
פעם ראשונה כותבת לך והאמת שלא בצדק. מאוד אוהבת את הבלוג שלך, את הטעם שלך ועכשיו גם את הפתיחות שלך ואת יכולת ההתמודדות שלך ושלכם כמשפחה. יש לנו כמה דברים במשותף ( אם אפשר...)- פרופ' פלומן ניתח אותי לפני בדיוק 20 שנה. כבר אז היה מומחה עם שם עולמי וביצע בי ניתוח חדשני שצלח. לא הפתיע אותי כשסיפרת על החלטתו המחודשת. אבי נפטר לפני כחודש וגם הוא היה אופטימי ומרשים ואני יודעת שגם שומר עלינו מלמעלה. אין לי ספק שמי שאוהב אותכם שומר עליכם בחייו ובמותו.
ודבר שלישי, הייתי בקשר טוב עם מירב ויקי,חברייך, כי חיינו באותה תקופה באורוגוואי..
שנה נהדרת ובריאה לך לעידן ולבנות שלך המתוקות..

איילת אמר/ה...

הי קרן,
אני קוראת סמויה שלך הרבה זמן, נהנית מאד מהבלוג שלך, ואת החיוך הגדול והמקסים שלך פגשתי פעם פנים אל פנים כשקניתי אצלך באחד הירידים. את אדם מקסים, ואני מאחלת לכם מכל הלב בריאות ושמחה כל החיים.

ענת אמר/ה...

חדשות נפלאות לעידן לך ולילדות זה פשוט נפלא ומרגש. חדשות נפלאות שגלעד חזר זה אושר ענק אני רואה את קטעי הוידאו שוב ושוב ובוכה שוב ושוב שחיוך ענק דבוק לי מאוזן לאוזן.
"ובגלל" הפוסט של הגינאדניה שלך יש לי כבר כמה חודשים חלון פורח שמקפיץ אותי בבוקר מוקדם לראות מה פרח אני מתרוצצת בין משתלות ועובדת " בגינה"
אז תודה ענקית על האתר המדהים שלך שעושה המון טוב להמון אנשים. מאחלת לעידן המון המון בריאות.

אנונימי אמר/ה...

היי קרן,
שמחה בשבילכם על ההפי-אנד, ומאחלת
לעידן שלך בריאות והצלחה עם הטיפולים
שהרופא המליץ עליהם. המקרה שלכם מלמד שלרוץ לניתוח דחוף, אומר שכדאי ללכת אליו לאט ולא לקבל את הדין כמובן מאליו. כבר שמעתי על מקרים דומים שרופאים פסקו חד משמעית שצריך ניתוח...[ולא אוי ואבוי] מה לעשות?
הכירורגים אוהבים לנתח כמו שאת אוהבת ליצור........ וחבל שלא כולם מבינים, מודעים ושואלים לעומק, כי ניתוח תמיד אפשר בסוף לבצע, אבל זה צריך להיות פיתרון אחרון לאחר מיצוי
אפשרויות הטיפול האחרות.
ובינתיים גלעד חזר אלינו ולמשפחתו, שתמיד תהיינה לנו רק סיבות לחגוג את החיים. [מה שהבלוג שלך אף עושה עבורנו]
ובעניין אחר לגמרי - בעמוד הראשי של טוב ויפה כתוב יומולדת ראשון, וכבר מזמן חגגתם יחד יותר את והוא...
וגם הצעה - שהמנויים על הבלוג יוכלו לשלוח תמונות מחדרים או פינות יפות בבתיהם, או יצירות שיצרו.
חג שמח, ומנוחה שלווה.
אורית

הילה משי אמר/ה...

אני כל-כך שמחה לשמוע. חשבתי עליכם מאז הפוסט הקודם ומקווה שהכל יסתדר. הכירורג אכן נשמע אדם יוצא דופן והתמזל מזלכם "ליפול" עליו. יאללה, נשימה עמוקה, חיוך גדול והמשך מוצלח :-)))))

אנונימי אמר/ה...

:)

אודות