יום ראשון, 16 באוקטובר 2011

בוא הביתה - תהפוכות החיים - פוסט אישי על תקווה

דווקא בימים אלו, כשהתקוה נראית קרובה מתמיד, ואנחנו ממש יכולים לחוש אותה בקצה הלשון. רגע לפני שאנחנו מתמסרים לתחושת ההקלה והרווחה שאנחנו מייחלים לה ימים, שבועות, חודשים ושנים... נסיבות חייה של משפחתנו הקטנה מקבלות טוו'יסט גורלי בעלילה.

ביוני 2006 מלאו לי 34. לקראת יום הולדתי שחל ב-21 לחודש, התבשרנו עידן ואני על הריוננו הראשון ועל הרחבתה העתידית של משפחתנו הטרייה. לא היו אנשים מאושרים מאתנו, במשך ימים ריחפנו על עננים של אושר ותקווה. את יום ההולדת בילינו בהתאם למסורת של שנים, בשייט אבובים ובפיקניק על גדות הבניאס. 4 ימים לאחר מכן, ב- 25.06.2006, ענן אפור גדול הופיע וכיסה את ענני השמחה הפרטיים שלנו.

התקשורת דיווחה על חטיפתו של החייל גלעד שליט ואני גיליתי לראשונה, שהמתכון של עלייה מואצת ברמות ההורמונים (תחילת ההריון) + צפייה אינטנסיבית (שלא לאמר אובססבית) בחדשות הנוראיות שהגיעו מכל עבר = הרבה הרבה דמעות מלוחות. הדמעות ירדו, טיפטפו וזרמו ממני, חולפות במדרון הבטן ההריונית שטיפחתי במהלך אותם חודשים קשים.

מיום ליום גדל הענן האפור גדל והתעצם (ממש כמו הבטן שלי). חודש יולי הביא עימו בשורות קשות של חטיפות נוספות. אהוד גולדווסר ואלדד רגב נחטפו ע"י החיזבלה בגבול הצפון וכתמי הדם הגדולים שנמצאו במקום הותירו חשש כבד לגורלם.
החטיפות היוו טריגר למלחמת לבנון השניה, מלחמה עקובה וקשה, כזו שהזיכרון הישראלי היה שמח למחוק מספרי ההיסטוריה, מה שעמד בסתירה מוחלטת לשיאי הסיקור התקשורתי.

המלחמה הזאת תיחרט לעד ככזאת שגייסה את התקשורת והתנהלה ממש, אבל ממש אל מול עינינו. הרמטכ"ל דן חלוץ (שהתפטר בעקבות המלחמה) ודוברת צה"ל מירי רגב (שהפכה ל"בשבילך חברת הכנסת") נקטו במדיניות של פתיחות תקשורתית, איפשרו לכתבים לשדר מקו החזית, להצטרף ליחידות לוחמות, לראיין קצינים בשטח, והביאו למרקע הטלוויזיה מדי ערב תדרוך יומי.

השליש הראשון של ההריון הראשון שלי, לעד יחרט בזכרוני כאחת התקופות הקשות בחיינו. המשפט אין רע בלי טוב ואין טוב בלי רע מעולם לא שיקף את חיי יותר מאשר בתקופה זו. בחודש יולי 2006 מצאתי את עצמי בהריון ראשון מאהובי, יושבת בין ערימות בלתי ניתנות לתפיסה של קרטונים, בבית אבן חלומי ועתיק במזכרת בתיה ובמקום לשמוח ולהנות סוף סוף מהפירות שלנו, מצאתי את עצמי מתמגנטת למסך הטלביזיה, משותקת מהמשתקף אלי. עידן (שעבר באותה תקופה ימים מאוד אינטנסיביים בעבודה), היה מגיע הביתה בערב, משתלט לי על השלט ומעביר עבורי לערוץ האסקפיסטי, "החיים הטובים".

מצאתי את עצמי מייחלת לבת. בת שתסיר דאגה מליבי, בת שלא תצא למלחמות, לא תיפול בשבי ושתרגיע את הלב החושש של אמה. הקאצ' בלפתוח את הלב ולאהוב הוא להסתכן באובדן. לראשונה בחיי הבנתי את פחדיה של אם, הרבה לפני שהפכתי בפועל לכזו. עיניה של אביבה שליט היו ראי מוחשי לפחדי.

הימים חלפו, המלחמה דעכה, נטענו את שורשינו בבית החדש, שתלנו פרחים, טיפחנו שיחים ונטענו עצים. חגי תשרי, שהם התקופה שאני הכי אוהבת בשנה, הביאו איתם רוחות של רגיעה. חברה צילמה אותנו בפתח ביתנו החדש ומהצילום הכנתי איגרת שנה טובה.

זאת ברכה שהכנתי לעידן ליום ההולדת. היא נראית כמו ציור נאיבי של ילדה. הציור הזה ביטא את תיקוותי לגבי עתידנו. הרגשתי שאין פערים בין החלומות שלי כילדה לרצונות שלי כאשה. אני רוצה בית עם גג רעפים, ארובה, גדר לבנה, גינה עם עצי פרי, כלב ומשפחה אוהבת.

השעות שביליתי אל מול ערוץ החיים הטובים, חשפו אותי תדירות לפרומו של ארקיע על חופשה באי זקינתוס ביוון. הצוקים הלבנים והחופים הכחולים של זקינתוס הטילו עלי כישוף. הסתובבתי בבית, תוך שאני פורקת ארגזים, מלטפת חפצים, מסדרת אותם במקומם החדש וממלמלת בלחש... זקינתוס...

בתחילת אוקטובר המראנו לשבוע חלומי של חופשת מנוחה בזקינתוס, לא לפני שערב קודם עברתי סקירת מערכות והתבשרנו על בת. ידעתי שאני רוצה לקרוא לה עלמה. אנשים שונים ביקרו את החלטתי להעניק לה את שמה עוד פני פגישתנו. אולי השם עלמה לא יתאים לה? נאמר לי... חכי שתיוולד ואז תחליטי! אבל אני בשלי, הילדה תתאים את עצמה לשם שלה, חייכתי...


החופשה היתה חלומית, רומנטית, מפנקת ומספקת בכל קנה מידה. רק דבר אחד האיב על חופשתנו ואושרנו. עידן סבל מכאבי ברכיים קשים מזה שנה וחצי והכאבים רק הלכו וגדלו. במשך כל התקופה הארוכה הזאת, פקדנו את מיטב האורטופדים והמומחים, בתחום הבירכיים בארץ. הם מילאו את עידן במשככי כאבים ותרופות נוגדות דלקת, אבל לא פתרו את הבעיה. עידן התרגל לחיות עם כאבים ואני מודה שברגעים מסויימים חשדתי שנישאתי להיפוכונדר...

כשחזרנו מהחופשה, לאחר עוד עליית מדרגה בכאבים, הגיע עידן לאורטופד צעיר במכבי. האורטופד העלה את האפשרות שמקור הכאב הוא בעמוד השדרה ושלח את עידן ל-CT גב. לאחר שהתוצאות הגיעו אל האורטופד המפנה, קבלנו ממנו טלפון בהול שהודיע לעידן, שהוא צריך ניתוח דחוף "מהיום למחר" בעמוד השדרה. ב-CT נתגלתה פריצת דיסק שיצרה לחץ על עצב וחשש ממשי מנכות אילץ אותנו להתמודדת עם הפניה חד משמעית של הרופא לניתוח.

החשש היה כבד וממשי. גם העובדה ששנה קודם לכן נותח בן משפחה קרוב לעידן בעמוד השדרה ויצא מהניתוח על כיסא גלגלים, לא סייעה לנו במצוקתנו. אחסוך מכם את תלאותנו באותה תקופה ואספר לכם שכעבור פחות משבועיים, עוד בטרם הספקנו להבין מה קורה סביבנו, עידן נכנס לניתוח דחוף לטיפול בחוליות עמוד השדרה בגב התחתון שלו.

אני זוכרת את עצמי בשעת בוקר מוקדמת, יושבת בחדר ההמתנה מחוץ לחדר הניתוח באסותא, בחודש רביעי כשאני מלאה בפחדים וחששות. ההורים של עידן היו בדרכם והמחשבות התרוצצו בראשי במחול מטורף. מה יכולתי לעשות? לראשונה בחיי התפללתי. לא לאבינו שבשמיים, אלא דווקא לאבי הפרטי, שנפטר כמה שנים קודם לכן. בקשתי, לא... יותר נכון דרשתי ממנו, למלא את חובתו האבהית כלפי ולדאוג לשלומו של בעלי ולעתיד משפחתנו הקטנה.

מבלי להבין מה אני עושה, יצרתי סיטואציה של דמיון מודרך. דימיינתי את אבא שלי, איש יפה ומרשים, מסורק, לבוש היטב ומיטיב להתנסח, דופק על דלתות במסדרון ארוך. נכנס לחדרים, נפגש ומשוחח עם נציגים שונים. לא יכולתי לשמוע מה אמר, אבל כמתבוננת מהצד ראיתי שהוא עושה כל שביכולתו על מנת לשכנע את הנציגים שפגש. הוא חייך, הרצין, דיבר עם הידיים וכשצריך גם ידע לדפוק על שולחן. עבר מחדר לחדר ולא קיצר את דרכו. כשההורים של עידן הגיעו, כבר הייתי מלאה בתחושת ביטחון, שהכל יהיה בסדר.

הניתוח עבר בהצלחה ושיפר את איכות חייו וחיינו באופן משמעותי. אבן נגולה מעל ליבי ויחד עם זאת, לאורך כל חמשת השנים האחרונות השמירה על הגב של עידן העסיקה אותי. שלא ירים, שלא יסחב, שלא יתאמץ יותר מהמותר. עלמה המתוקה נולדה בפברואר וכמו התאימה את עצמה לרצונות ולתקוות שלנו. השם עלמה הלם להפליא את עדינותה. היא היתה תינוקת דקיקה, גבוהה וממש התאימה את עצמה גם למגבלות נשיאת המשקל שהוטלו על עידן.

חמש שנים עברו מאז ורק הצלקת על הגב נותרה כמזכרת לסיפור גבורה. מאז משפחתנו גדלה וגם נגה המופלאה הצטרפה אלינו והוסיפה אושר גדול. אני מוצאת את עצמי מתבוננת בתמונות של משפחתי היפה. את התמונות צילמה נירית גור קרבי בראש השנה האחרון. ביקרנו בביתה והבנות השתעשעו על הטרמפולינה בגינה. נירית שלפה מצלמה והנציחה בזריזות כמה רגעי אושר קסומים.










לפני כשלושה שבועות עידן התחיל להרגיש כאבים באזור הכתף השמאלית. הצלחתי למצוא עבורו תור דחוף לאורטופד הראשון שהיה פנוי ולאחר אולטרסאונד כתף החליט הרופא, שעידן סובל כנראה מדלקת בכתף. הוא קיבל מרשם לכדורים ותור דחוי לפיזיוטרפיה ונשלח בחזרה אל ביתו.

כעבור כמה ימים, עידן הרגיש שהכאבים מתגברים ושיש לו מגבלות תנועה ותפקוד ביד שמאל (היד הראשית שלו). שלחתי אותו בחזרה אל האורטופד (ד"ר קלצ'קין, במרפאת רמז רחובות, אם אתם מתעקשים לדעת... וכדאי שתתעקשו...) וזה השיב את פניו ריקם. תלך לרופאת המשפחה שלך, הוא אמר לו, אולי היא תעזור לך עם הכאב... הרופאה שלחה אותו למיון ומשם דברים התגלגלו ל-CT צוואר דחוף שהעיד, גם הפעם... על פריצת דיסק נוספת ולחץ על עצב, הפעם בחוליות הצוואריות של עמוד השדרה.

תור דחוף לפרופ' פלומן, שניתח את עידן בפעם הקודמת, אימת את חששותנו ושלח אותנו גם הפעם לניתוח דחוף. הפרופסור אבחן אצלו חולשה מוטורית ביד ונאמר לנו שדחיפות הניתוח תגדיל את סיכויי ההחלמה של העצב לחזור ולתפקד כבעבר.
היום בצהריים, עידן מתאשפז באסותא לניתוח שיחל מחר בבוקר ואנחנו מלאי תקווה, אך גם חשש. אם הכל יסתדר כפי שמתוכנן, הוא צפוי להשתחרר הביתה ביום שלישי. כן, ביחד עם גלעד.

ביום שנקבע הניתוח הודיעו בערב בתקשורת על עסקת השיחרור של גלעד שליט. הכאב הפרטי שלנו, החששות והפחדים, נמהלו באחת באופן כמעט בלתי אפשרי, בפרץ אדיר של שמחה, התרגשות, אופטימיות וציפייה. אין טוב בלי רע, אין רע בלי טוב. לחששות שלי מהניתוח של עידן נוסף גם החשש לגורלו של גלעד שליט. דווקא עכשיו, כשהשחרור והתקוה נראים קרובים מתמיד, ואנחנו ממש יכולים לחוש אותה בקצה הלשון. רגע לפני שאנחנו מתמסרים לתחושת ההקלה והרווחה שאנו מייחלים לה ימים, שבועות, חודשים ושנים... מהמקום הפרטי שלי אני עדיין חוששת מטוו'יסט גורלי בעלילה.


החיוך בעיניה העייפות של אביבה שליט, על רקע החיוך החבול של גלעד ממלא אותי בתקווה, אבל גם בחשש גדול. אני מוצאת את עצמי נושאת תפילה, פעם נוספת בחיי, שהעיניים האלו ימשיכו לחייך ושהדמעות שיגירו יהיו רק דמעות של שמחה.
עצבי מרוטים ואני סופרת את הדקות. כקונטרול פריק רצינית, קשה לי התחושה שלא נותר לי לעשות דבר מלבד להתפלל. אני עוצמת עיניים ומתרווחת על הכורסא. פעם נוספת אני מעזה להטריד את מנוחתו של אבי ושולחת אותו להפעיל את קסמיו שם למעלה. תדפוק על כל הדלתות, תדבר עם כל מי שצריך ותעשה כל מה שצריך, העיקר שאהובי יחזור הביתה בשלום ושאביבה תוסיף לחייך. יום שלישי, תסמן ביומן, אל תשכח!

36 תגובות:

SigalGalgal אמר/ה...

שתהיה שנה טובה לכולנו!!

לימור אמר/ה...

מרגש מאוד... יש לי דמעות בעיניים...

אנונימי אמר/ה...

וואו, כמה מרגש מה שכתבת!! וכמו תמיד-כתוב ומנוסח באופן שמשאיר טעם של עוד.
מאחלת לך שעידן יעבור את הניתוח בהצלחה ויחזור הביתה בריא ושלם כמו גם גלעד שליט! שלסיפור הכל כך ארוך יהיה סוף טוב!! אמן!
בהצלחה בניתוח ורפואה שלמה!!

אנונימי אמר/ה...

מרגש!שישובו בשלום הביתה!
מילכה

taxelit אמר/ה...

קרן יקירה,
ריגשת אותי בכתיבתך...
שולחת לכם חיבוק אנרגיה, הכל יהיה בסדר, כך תחליטו וכך יהיה!!!!!!!
מחכה כבר לרשומה "של אנחנו כבר אחורי זה...."
וכמו כל עם ישראל מחכה בציפיה ענקית לשובו של גלעד שליט
חג שמח ובריא!!!!!
מאיה (טקסלית)

יעל אמר/ה...

קרן יקרה
מברכת את כולנו בסופים טובים.
צריך אומץ גדול להתמודד עם משקל כבד,
ואני מאחלת שבמהרבה תוכלו לקבל חזרה עידן עם כתפיים חזקות.
החוץ מתערבב עם הפנים...
החלמה מהירה ושלמה!

עירית דינור אמר/ה...

מקסים ומרגש עד דמעות...
בשבילי התקופה הנוראית של חטיפת גלעד שליט היא בדיוק התקופה בה נפרדתי מאבי שהיה חולה מאוד, הוא עוד שמע על החטיפה ויום אחרי חטיפת רגב וגולדווסר הוא נפטר (יפה וצעיר מידי...), את השבעה ישבנו בימים הראשונים של המלחמה הנוראה הזו, כשברקע בומים נוראים מהצפון, והבחורים שלנו לאט לאט מגוייסים...
בשבילי ספירת הימים מאז החטיפה היא גם ספירת הזמן מאז הפרידה מאבי. וגם אני חושבת, נעזרת ומתפללת אליו כל הזמן ואין לי ספק שהוא עוזר משם למעלה...
מאחלת לכם שהכל יעבור בשלום, רפואה שלמה לעידן, ולגלעד- שיגע הביתה שלם ובריא!
ואת- תמשיכי לכתוב ולעשות את כל מה שאת יודעת הכי טוב, את מעשירה גם אותנו...
שנה-טובה.

ורד והדס אמר/ה...

קרן יקרה, הפוסט הזה נוגע במיוחד ומרגש. מעלה את מפלס דפיקות הלב. איחולי בריאות והחלמה מהירה לעידן.

אנונימי אמר/ה...

אמן ואמן!

יערית אמר/ה...

קרן יקרה,

מאחלת לך ולבני משפחתך רק טוב, שהניתוח יעבור בהצלחה בע"ה, והשיקום יהיה מהיר וקל.
ושכולנו נזכה לראות השבוע את גלעד חוזר לחיק משפחתו, כמה שיותר בריא פיזית ונפשית....
בשורות טובות,
מועדים לשמחה,
יערית

נירת אמר/ה...

עם כל האנרגיה הטובה שלך אני בטוחה שדברים יסתדרו, וביום שלישי יהיה פעמים כי טוב:)

inbal gibor אמר/ה...

שולחת ברכת בריאות!
אל תשכחי, יום שלישי פעמיים כי טוב! :)

Sharona R - שרונה ראובני אמר/ה...

גם אני, לראשונה זה שנים, מצאתי את עצמי מתפללת במכונית כששמעתי שנרקמת עסקת שחרור. זה היה אינסטינקט מפתיע ביותר, כי להבדיל מפעמים קודמות בחיי שעניינים היו בידים שלי, פה רק בורא עולם יכול לשמור על בצדדים המעורבים שלא יהרסו הכל ברגע האחרון.

מאחלת לכם הצלחה בניתוח והחלמה מהירה!

גלית אמר/ה...

קרן. הפוסט מקסים, התמונות מרהיבות. יש לך תמונה אחת, זו הצבעונית עם השקפים כשאת מניפה אותה באויר. חלומית.. המון המון בריאות יקירתי.שתעברו את הכל חלק ובקלות רבה. נשיקות

פיצ'ולה אמר/ה...

קרן, העלית לי דמעות.
ברור לך שהניתוח יעבור בהצלחה, נכון?
אם כבר בן אדם שיכול להתמודד בהצלחה עם אירועים שכאלה - זו את!

שוקי עברי אמר/ה...

אור השמש הטוב
מאיר את יומי
עצמת הרוח בנפשי
נותנת כח לגופי
בזהר אור השמש
אני מוקיר אלי
בכח האדם
אשר ברוב טובך
נתת בנפשי
למען אהיה נכון לעבודתי
ממך נובעים
אור ועצמה
אליך חוזרות
אהבה ותודה.
כותבת לך ברכה זו בתקווה אחת- הצלחה !!!
בטוחה כי הקוסמוס יזמן לך את הטוב שבכל,חשיבה חיובית זה שם המשחק, אף על פי שאני עברתי שלוש פעמים בחיי אבדות,את כל משפחתי היקרה אני מתעקשת לומר את הברכה הזו ולחשוב רק חיובי אין דרך אחרת.
במילה אחת ~ בריאות וחזרה הביתה לקן החמים והמפנק עם שמחה, צחוק ילדים
ועשייה.
אהבה... שוקי~

Chedva @Rooms and Words אמר/ה...

בהצלחה, יקירה, ושתהיה רפואה שלמה ומהירה! (גם אני הייתי בהריון באותו קיץ ומזדהה עם השמחה המהולה בעצב)

מירב, מזכרת בתיה אמר/ה...

קרן היקרה,
רק בריאות. את תמיד מפזרת סביבך כל כך הרבה טוב ואופטימיות וכוח, כך שזה חייב לחזור אלייך בחזרה. הכל. כל הטוב והשפע והבריאות והאהבה. עוד ימים טובים לפניך.
בהצלחה בניתוח ורפואה שלמה.

אנונימי אמר/ה...

אאחל לכם בריאות ושהחלמה תהיה קלה ומהירה!!!

פזית

ליאת אמר/ה...

לרוב אני רק מסתכלת בתמונות שאת מפרסמת (לא מחוסר עניין, אלא מחוסר זמן תמידי)..דווקא ביום עבודה קצר ועמוס שכזה החלטתי לקרוא את מילותייך ואני שמחה על כך..ריגשת אותי מאוד..
שולחת לך חיבוקים ואנרגיות חיוביות, יהיה בסדר והוא ייצא מהניתוח בשלום ב"ה, חשבי מחשבות חיוביות וכך יהיה.
מחכה לקרוא מילות שמחה והקלה...(ועוד כמה מילים על האי שהייתם בו..עשית לי חשק..)
ב ה צ ל ח ה

Keren Gillan אמר/ה...

קרו , קרן ...
הכל יסתדר ! הכל תמיד מסתדר .אופטימיות וחיוך מסדרים הכל .ליבי עימך ועם עידן שיעבור בשלום ובקלות .ויחזור לעצמו במהירות .רק בריאות לא סתם זה נאמר !
שיהיה רק טוב לכולנו תמיד .

Mora אמר/ה...

קרן,
איזה טור מרגש - אני עם דמעות בעיניים. שהניתוח יעבור בשלום ויום שלישי יביא לכולנו רק בשורות טובות.

אנונימי אמר/ה...

קרן יקרה, עברתי לרגע בתיבת הדואר וכרגיל, גם בזמנים עמוסים כשאין לי רגע לקרוא מיילים, על שלך לעולם איני מוותרת. את כותבת נהדר ומצלמת ומצטלמת נהדר ועושה דברים קסומים, מכניסה צבע וטעם טוב לחיים. תודה על כך ומתרגשת - חוששת איתך לימים הקרובים. שישובו הבנים הביתה בבריאות שלמה ולסביבה תומכת ושמחה, כל אחד מהם לשגרה חדשה ומשקמת. שיהיה טוב!!תודה על הכל, איילת

אנונימי אמר/ה...

מאחלת בריאות לבעלך ומשפחתך.תמשיכי לכתוב בצורה כה מדויקת ומרגשת שמוסיפה רגעים של קסם ואסטטיות גדולה לחיים

הילה משי אמר/ה...

קרן יקרה, כל-כך הרבה אופטימיות ושמחה יש בעבודות שלך וביצירה שלך. ואני מאמינה ומקווה שהאופטימיות הזו תגיע גם עכשיו.
מחזיקה לכם אצבעות ומחכה לשמוע את סופו (האופטימי...) של הסיפור. :-))

אנונימי אמר/ה...

היי קרן,
שתהייו בריאים ושכולם יחזרו הביתה בשלום.
שנה מצוינת
כרמית

אנונימי אמר/ה...

קרן המדהימה,
כבר שנתיים כמעט אני עוקבת אחר בפוסטים המדהימים שאת שולחת ובכל פעם מחדש נפעמת מחדוות העשייה והיכולת המדהימה שנתן לך הבורא ליצור דברים יפים כל כך.
אני זוכרת את סיפור הלידה המורכב של עלמה ואיך גם אז הכל נגמר בסוף טוב-כנראה שבאמת אבא שומר עליך מלמעלה וגם הפעם הוא לא יאכזב!
החלמה מהירה לאהובך וכמובן כמו כל עםישראל כולי ציפיה לשובו המהיר של גלעד-שנה טובה:)

עידית בלינקי אמר/ה...

היי קרן יקרה
פוסט מרגש. אני מבטיחה שאשלח גם את אנשי שם למעלה לדפוק אצל כל מי שצריך ביום שלישי גם עבורכם וגם עבור אביבה נעם יואל וגלעד. תיהיי חזקה .אני לא איך ולמה אך באמת שברור לי שהכל יעבור בשלום.... שנה טובה

מיתי אמר/ה...

מרגש מאוד...שישובו הביתה בשלום!

רחלי אמר/ה...

פשוט מרגשת... והתמונות של הבנות - כמה שמחה ומתיקות של ילדות פורצת מהן.
מאחלת שהניתוח יעבור בשלום, החלמה מהירה, המון בריאות וחזרה חלקה לשגרה.

אנונימי אמר/ה...

שהניתוח יעבור בהצלחה, ורפואה שלמה לאיש שאיתך.
ומסתבר שהקלישאה של "העיקר הבריאות" תמיד נכונה!

דליה ב

אנונימי אמר/ה...

קרן היקרה רפואה שלימה ומהירה גם אני אתפלל על עידן יהי רצון שבזכות השמחה העצומה שאת מכניסה בליבנו יושפע עליך ועל בני ביתך אור ושמחה אוהבת מרים

ציפי לוין אמר/ה...

קרן יקרה! אני מחזיקה לכם ידיים שעידן יעבור גם את הניתוח הזה בהצלחה! מאד מרגש מה שכתבת, ומיד נזכרתי איפה אנחנו היינו בזמנים שתארת, הפחד החשש ואימת החטיפה. שמחתי ביותר שהודיעו שגלעד משתחרר ואני מחכה שמחר כבר יגיע! עכשיו מחזיקה לכם אצבעות, ומקווה שכשיגיע מחר נהייה מוצפים בבשורות טובות!

רויטל וייס אמר/ה...

אני קראתי רק היום ומעודכנת בהתפתחויות המשמחות, המון בריאות והצלחה

ניקי אמר/ה...

רק בריאות!

mama inlove אמר/ה...

מרגשת מאוד ! תודה לך על ההשראה ושיחזרו הביתה במהרה...שנה טובה.

אודות