יום שישי, 21 במאי 2010

אצא לי השוקה


זוכרים את הפוסט המטורלל שהוצאתי רגע לפני שילדתי את נגה? כותרתו היתה "מה עושה אשה שפויה, במהלך השבוע שלפני הלידה" (לינק). את אותו השבוע התחלתי בפגישת הום סטיילינג בגבעתיים, בחלל שנועד לשמש כחנות צעצועים לקטנים ולגדולים (הבטחתי פוסט בנושא, והנה סוף סוף אני גם מקיימת...).
המילה "חירבה" תגדיר בעדינות את ה"לפני", אבל לא בחורה אופטימית שכמותי תיבהל מהאתגר. בבית לימדו אותי לראות תמיד את חצי הכוס המלאה ובדיוק לשם כך פיתחתי יכולות דימיון, שבהחלט יכולות להיחשד לא אחת כתופעת לוואי של נטילת מנת יתר (כזו, או אחרת...).
חצי הכוס המלאה כללה: יום עבודה אחד שלי (שהוקצב במלואו לנושא), הזוג בלומנפלד, עדי ואופיר, בולדוזרים עם חזון, שרק מלהסתכל על מה שהם עשו במהלך השנה החולפת אפשר לקבל סחרחורת... ואם כל זה לא מספיק לכם, אז לידיעתכם יש גם אס שניתן לשלוף בכל שלב... "סבא פרץ" - עליו יסופר בהמשך.
על עדי בלומנפלד, כבר שמעתי בעבר, טרם פגישתנו בחנות. חברה משותפת (מרב, אני אוהבת אותך!) כבר שיבחה והיללה לא אחת ואף הפליאה לספר על חברה מוכשרת, שף קונדיטורית במקצועה, שעשתה הסבה מקצועית והקימה את "שוקה" (לינק) חברה לייצור משחקי ילדים ייחודיים (עשויים מלבד) + ילדה בת שלוש + תינוק שנולד... וכל זאת (אתן יושבות?) בפחות משנה...
יום עבודה אחד (שלי) שכלל יעוץ, צילום, תיכנון, התווית קווי העיצוב ובחירת המוטיבים המרכזיים (טפטים)  + ימי עבודה רבים של סופרמן (אופיר) ואשתו הסתכמו לבסוף בחנות היפיפיה שלהם בגבעתיים. כאן בתמונות אתם יכולים לקבל הצצה קטנה לעולם הקסום שנוצר שם, אבל אני במקומכם ממש לא הייתי מסתפקת בהצצה בלבד...

בתמונה שלמטה, ניתן לראות את הטפט שעוטף את המחסן הקטן בחנות. למי שעוד לא הבין, לא מדובר בצלחות אמיתיות, אלא בגרפיקה של צלחות. חדי העין יוכלו להבחין גם בחריץ הדלת של המחסנון.
"שוקה - דברים קטנים גדולים" היא גן עדן לחובבי צעצועים ונוסטלגיה. מוצרי רטרו ווינטא'ג כמו הנחום תקומים והבבושקות, הקיטים עם קופסאות הפח כמו אלו שראיתם אצלי בויטרינה, צעצועי פח ופלסטיק מדליקים וגם אקססוריז שווים לילדות ולאמהות שלהם. וכן, אפשר למצוא שם גם שרשראות, טבעות וקשתות של "וינטאג' פלר" בעיצובי וגם את תמונות הרטרו שאני עושה לחדרי ילדים.
בשוקה ניתן למצוא גם ספרים מהילדות שלנו, שנעלמו מהמדפים. אני קניתי לעלמה את "נוריקו סאן הילדה מיפן" וגם את "סיאה הילדה  מאפריקה" שכתבה אסטריד לינדגרן (הסופרת שכתבה את בילבי). עלמה התאהבה בנוריקו סאן ובסיאה, איזה כיף לחלוק איתה את נכסי הילדות שלי.
את המציאות הכי שוות שמגיעות לחנות מביא "סבא פרץ", שאני מסמנת אותו בגרשיים פשוט כי הוא הפך למושג. בכל פעם שעיני ננעלו על אובייקט כזה או אחר בחנות והעלתי מבט של סימן שאלה, ישר הושפלו עיניה של עדי בענווה... לא היה צורך להעלות את שמו בקול רם... תביעת ידיו ומגע עיניו של האיש הקסום הזה ניכרת בכל פינה של החנות הקסומה הזאת. סבא פרץ, למי שבכל זאת מתעקש לדעת הוא אבא של אופיר, נגר מוכשר, חובב נוסטלגיה וצייד אוצרות. סבא פרץ מטייל בשווקים, חנויות ומחסנים ישנים, מוצא מציאות ומביא אותן לחנות.
בתמונה שלמטה אתם יכולים לראות עגלה שבנה לנכדתו אלמה. שמועות עקשניות טוענות שאם הלחץ סביב עדי יתגבר, יש מצב שהיא תצליח לשכנע את סבא פרץ ליצר עגלה כזאת עבורכם...    
היום, יום שישי ה-21.05.10, בין השעות 9:00 ל- 15:00, יערך במקום אירוע הפתיחה (כן... כן... אני מתנצלת מראש על ההתרעה המאוחרת...), שלכבודו יחולקו גם צ'ופרים והטבות לקונים, כמו שובר בסך 300 ש"ח לקניה בחנות, שיוגרל בין הקונים באירוע.
מי שיקנה בחנות היום (וגם במהלך השבוע הבא...) ויספר שהגיע דרך הבלוג שלי יקבל שקית הפתעות שווה במיוחד! (עד גמר המלאי).
החנות נמצאת ברח' שנקין 2 (על פינת וויצמן) בגבעתיים 03-5720673, ליד עיריית גבעתיים (יש שם חניון גדול).

את פגישות ההום סטיילינג שאני עושה לבתים וגם לבתי עסק אני מחלקת לשני חלקים עיקריים. החלק הראשון והחשוב ביותר הוא פגישת היעוץ. אני מגיעה למקום, נפגשת עם הלקוחות, לומדת אותם ואת צרכיהם וביחד איתם מתווה את קווי העיצוב של הפרוייקט. החלק השני הוא ההפקה בפועל של העיצוב, במקרה הזה, עדי ואופיר המוכשרים ביצעו את העיצוב בעצמם.
התחלתי לערוך את פגישות היעוץ הללו, לקראת סוף ההריון שלי, כשראיתי שיכולת הפקה בפועל שלי היא מוגבלת ולמעשה התחלתי לדחות הזמנות להום סטיילינג, עד שיום אחד קבלתי טלפון מלקוחה שהתעקשה להזמין אותי אל ביתה רק כדי ש"אגיד לה מה לעשות"... כאן יש לכם דוגמא מצויינת שהיא תוצאה של מפגש יעוץ בודד.

את צילומי ה"אחרי" צילמה המגה טאלנט, דנה ישראלי, אתם מוזמנים להכנס לאתר שלה http://www.danad.co.il/ ולהתרשם מהיכולות הבלתי נתפסות שלה וגם כמובן לבלוג הנפלא ומעורר ההשראה שלה, כאן (לינק).

עוד על מעלליה של עדי המופלאה תוכלו לקרוא בבלוג החדש והמבטיח של כאן (לינק).

סופ"ש נפלא, וספרו לי איזה מציאות מצאתם ב"שוקה"...

יום שני, 17 במאי 2010

סוכריות מהמדבר (2)


על אהבתי למדבר ולתושביו כבר כתבתי לא אחת, בפוסט על סיני (לינק) ובפוסט הקודם, על פארן (לינק).
מבחינתי המדבר הוא מקום קסום ואני תמיד חוזרת ממנו מלאה בחוויות.
נסיעתי האחרונה, לפארן, אכן סיפקה לי אין ספור חוויות (ראה פוסט קודם), את החוויה הגדולה מכולם תיעדתי במצלמתי.
זוכרים שסיפרתי לכם שאני מפיקת אופנה חובבת (בפוסט עם מורן יוסף)? ובכן, התחביב הזה מחריף בכל פעם שאני מעצבת עוד ועוד דגמי תכשיטים של "וינטאג' פלר".
ביום חמישי לפנות בוקר, הגיחה סוף סוף אל אוויר העולם קולקציית קיץ יפיפיה וצבעונית, העונה לשם "Summer candies". מדובר בקולקציה כייפית וצבעונית שמבוססת על פרחי פלסטיק, אמייל, קרמיקה ועוד ממתקים אחרים. כל תכשיט הוא  (יוניק) Unique, כלומר אחד במינו ועשוי בעבודת יד. הקולקציה הקייצית יוצאת במהדורה מוגבלת וניתן למצוא בה, שרשראות, עגילים, צמידים, טבעות, סיכות ראש וקשתות.
החלטתי שהמדבר יהווה תפאורה מושלמת ל"סוכריות" הצבעוניות בשל הקונטרסט שנוצר מול צבעי החול. היות ועוד באותו ערב תכננו לרדת דרומה, הרמתי טלפון למארחות המקסימות שלי מפארן (קרן נובל וענת קלם), ואחרי שסיימתי לתאר בנילהבות את הקולקציה, בקשתי מהן ש"יסדרו" לי את "היפה של המושב", שתדגמן עבורי את התכשיטים על רקע נופי המדבר.
אפשר לומר שזו היתה פגישה עיוורת, ולפני הצילומים לא ראיתי את הדוגמנית שלי. ההנחיה שלי לגבי השידוך היתה, שלבחורה יהיה יופי פנימי עם ערך מוסף, ושזו תהיה אשה בגיל 30 וצפונה.
אני מאמינה שאשה בשלה ויפה מהווה מודל והשראה גם לבחורות צעירות. לא כל אשה נמצאת בשיא יופיה בעת בשלותה, אולם אלו שכן, הן בעלות היופי והתשדורת שאני אוהבת (הילה אלפרט, יעל אבקסיס, רמה מ"המטבח של רמה" בנטף, ננה שרייר מננוצ'קה ועוד...).
הפגישה נקבעה לשעות אחה"צ כשהשמש נמוכה, רכה ומלטפת. למיועדת קראו רותם ונאמר לי עליה שהיא מורה ליוגה ושאת הסטודיו שלה ליוגה בנה עבורה בעלה, חרש עץ במקצועו, במו ידיו, מאדמה, לפי שיטה יחודית שרכש בארה"ב.
הייתי סקרנית... מאוד סקרנית!
כשראיתי את רותם דברים התחילו להסתדר... גם אני (אם הייתי בחור) הייתי שמחה לבנות לה בית במו ידי...
אחרי שהתודענו זו לזו ובחרנו בגדים לצילומים, הגיעה השעה לבחור את הלוקיישן. אמרו לי שאני חייבת לראות את הסטודיו ליוגה של רותם. צדקו... המקום נתגלה (איך לא?) כנאת מדבר ירוקה ונושמת בלב מרחבים של שממה... (ציטוט של רותם).
המקום בנוי מחומרים טבעיים בלבד- חבילות קש מצופות בטיח אדמה, אשר מקנים לו יכולת בידוד גבוהה יחד עם מראה רך ותחושה נעימה ומזמינה. מהחלון נשקף נוף הרים מדברי ובחוץ חצר אינטימית ומוצלת עם פינת תה, פינת מדורה, זולת מזרנים וגינת תבלינים. שם גם בחרתי לצלם.

לא פחות משהוקסמתי מהמקום, הקסימה אותי רותם עצמה. אין ספק שהייתי מרוצה מהשידוך... חברותי מפארן מצאו לי דוגמנית כלבבי, יפה אמיתית מבחוץ ומבפנים.  
עבור רותם, היוגה היא מעין מסע פנימה, שמפגיש אותה עם הרבדים העמוקים ביותר שבה, ומביא אותה לישם חיים של מיקוד שקט ובהירות. דרך מופלאה, שלא מותנית בדבר להזדכך ולהשתפר – להיות בני אדם טובים יותר. לחיות בעולם עם יותר אהבה ופחות פחד, עם יותר בריאות וקבלה עצמית ופחות דכדוך ועצב. ממקום של חקירה ועניין – לכל רגע יש טעם, ולכל חוויה יש תכלית. 
"רוח המדבר" (הסטודיו ליוגה)  http://www.hamidbar.co.il/ צמחה מתוך הצורך במקום תרגול והדחף ליצור. רותם מספרת שאחרי נדודים בעולם, צמתים ושאלות, חוויות והתנסויות שונות, הם החליטו לחזור הביתה ולהשתקע בפארן.
הבנייה הייתה עבורם סוג של השתרשות ומחויבות, מקום לטעת את עצמם פנימה. בסופי שבוע, עם עזרה של ידידים ומשפחה, חבילה אחרי חבילה, קיר ועוד קיר – כך התחילה היצירה המשותפת הראשונה שלהם...
היה משהו מאוד טבעי ונינוח במפגש שלנו ונוכחות המצלמה לא הפריעה ואפילו תרמה ליצירה חדשה, משותפת של שתינו. האישיות, השלווה והמקום שלה, נפגשים עם הצבעוניות, היצירתיות, התשוקה והסערה שאני מביאה איתי אל המדבר הזה.
כרגיל, ההפקות שלי דלות תקציב... כך שויתרתי מראש על נוכחות של סטייליסט, ספר או מאפר. איפור לא הבאנו לסט ואפילו מסרק לא הבאנו איתנו (שכחתי את הערכה בצימר...) היופי הטבעי של רותם עשה את הקסם. 
רותם לא הצטלמה בעבר וחששה שאתאכזב מהתוצאות. לי היה חשוב להצחיק אותה ולתת לה להנות מהתהליך, אני מאמינה גדולה במשפט "את יפה כשנוח לך".
לקראת סיומם של הצילומים, הצטרפה אלינו ליה, בתה המתוקה של רותם וקבלתי מרותם אישור לצלם אותן ביחד. מבחינתי זה היה רגע של שיא בחווית הצילום, כאילו יופיה של רותם התעצם והתעלה על עצמו מעצם נוכחותה של ליה. תראו בעצמכם:
רותם אוהבת מאוד וינטאג' והתחברה בטבעיות לעיצוב של התכשיטים. היא לא הכירה את הבלוג והעשייה שלי והיה משהו מאוד חזק בחיבור הזה שלנו בזמן ובמקום. אני משתפת אתכן בהצצה אחרונה לקולאז' תמונות מהמפגש הזה שמבחינתי לפחות, היה עוד מתנה קסומה שהביא לי המדבר.

יום שלישי, 11 במאי 2010

סוכריות מהמדבר (1)

ביום חמישי בלילה, העמסנו טנדר, בעל, ילדה בת שלוש ותינוקת בת חודשיים וירדנו לפארן שבערבה על מנת להפריח את השממה. להפתעתי גיליתי במקום נווה מדבר, טובל בשדות פלפל וזן נדיר של אנשים אוהבי אדם ואדמה.
את קרן נובל הכרתי לא מזמן, כשהגיעה אלי לסטודיו לבחור תכשיטים ותמונות לחנות שלה, bebe, שבמושב פארן (על כביש הערבה).
קרן, דולה בהכשרתה, הגיעה משנקין לערבה בעקבות הלב, לאחר שהתאהבה ונישאה לירון, מושבניק מסוקס מפארן. לאחר שהתמקמו בין דונמים רבים של פלפלים והרחיבו את המשפחה, החליטה קרן, באקט חלוצי של ממש, לפתוח במקום חנות לאמהות, שיהנו מנסיונה, הדרכתה וטעמה המשובח. תוכלו לקרוא על כך בבלוג המתוק שלה.
לאחר שנפגשנו ובאקט ספונטני שנבע מכימיה מידית, קבלתי ממנה הזמנה להגיע לפארן לסופ"ש עם המשפחה ולהעביר במקום סדנת יצירה לבנות המקום.
לא היה צורך בשיכנועים מיותרים, אני אוהבת אנשים שהולכים בעקבות ליבם וחלומם ותמיד שמחה לשלב בילוי עם עסקים.
לאחר אריזה מפרכת במיוחד (אני מאמינה בלקחת כמה שיותר), נסיעה של כשלוש שעות, שבה התחלפנו בנהיגה כל עשרים דקות ופיצחנו גרעינים מלוחים במרץ, על מנת שלא לנקר, הגענו סוף סוף אל הצימר שלנו בשעה 01:30 AM...
העברנו את הבנות למיטות ונפלנו גם אנחנו בעקבותיהן.
בתשע בבוקר קבלתי את הבנות לסדנא שהתקיימה בחנות של קרן. מוקפת בהמון חפצים יפיפיים מסביבי (שלשם שינוי הם לא שלי...) העברתי סדנא לבנות פארן והמושב השכן, עין יהב. אני רוצה שתעריכו את יכולות המולטי טסקינג שלי, זה בהחלט לא פשוט להתרכז בו זמנית בהעברת תכני הסדנא ובמקביל לבחון היטב כל פריט ופריט שבחדר ולהחליט מה חוזר איתי הביתה בסוף היום...
במהלך הסדנא נהננו גם מארוחת בוקר קלה שהכין עבורנו ניסים חילו, שף מוכשר (שדאג גם להאכיל את בעלי ובנותי שבצימר) וממכירה של בגדים, תכשיטים ואקקסוריז של "Vintage Flair". 
הסדנא הסתמנה כהצלחה גדולה, הבנות עשו שטויות (בחורה בשם מטולה צבעה את ה"גוף" בכחול") והצחיקו אותי מאוד, ולי היתה הזדמנות לפגוש בנות חמות ומקסימות, שאולי לא הייתי זוכה להכיר בנסיבות אחרות.
לאחר ההסדנא, חזרתי עייפה ומרוצה אל הצימר שלנו. עלמה חיכתה לי על הדק שבמרפסת עם ארוחה מפוארת שהיא הכינה לבדה במיוחד עבורי!
או.קי. היא לא בדיוק הכינה לי ארוחה... אבל תראו כמה היא יפה בתלבושת הטבחית החדשה שקניתי לה (מ-bebe כמובן... לא חשבתם שאחזור בידיים ריקות, נכון?)
הבקתות של קלם, שם התארחנו לשני לילות, התגלו כנווה מדבר קסום של יופי וטעם טוב. אבל עם כל הכבוד לבקתות (ויש כבוד! אתם יכולים לראות בתמונות) מי ש"גנב לנו את הלב" היו הזוג קלם עצמו.
יובל וענת קלם הם חקלאים שעוסקים בגידול פלפלים. לפני כשש שנים הם עזבו את המרכז (גבעתיים) ונסעו לפארן בעקבות חלומם. יובל, בלש לשעבר, שהחליט לעשות הסבה מקצועית והפך לחקלאי, אשתו ענת, שהולכת אחרי אהובה באש ובמים (בעיקר בשרב) ושני ילדיהם, נועם ולירי.
יובל, בחור היפראקטיבי ואוהב אדם, הוא מסוג האנשים שחיים את החיים בגדול. כל דבר שהוא עושה זה בגדול, בין אם מדובר בגידול פלפלים, באהבתו לבעלי חיים, או במיזם החדש של הצימרים. לאחר שישבנו איתם במרפסת הצימר עד 2:30 בבוקר, הקשבנו לסיפורם, שתינו וצחקנו, היה ברור (לעידן וגם לי) שיצאנו מפארן עם חברים חדשים.
יש משהו מאוד מיוחד במקום הזה, כאילו שחום המדבר וחום ליבם של תושביו אחד הוא. המארחים שלנו יצאו מגדרם כדי שנהנה שם והאמת, מאוד קל לרצות אותנו... שיחה טובה, ארוחה טובה, מדבר, צימר מפנק ויותר מהכל הרגשה של בית.
בהזדמנות זו אני רוצה להודות לג'ימי ורינה נובל (ההורים של ירון), שארחו אותנו ביום שישי בערב לארוחה מענגת ונתנו לנו להרגיש כמו חלק מהמשפחה הגדולה והמקסימה שלהם. 
את ארוחות הבוקר שלנו קבלנו בסל פיקניק מפנק ומושקע שהכין עבורנו ניסים חילו מ"חילו - זורעים טעמים במדבר". חילו, שף במקצועו וחקלאי בהוויתו, ביחד עם אשתו אסתי, הקים קייטרינג מוצלח שנותן מענה קולינרי לאורחי הצימרים באזור. האוכל מוקפד מאוד, מוגש בכלים מקסימים ועשוי מחומרים טריים שהזוג חילו מגדל בעצמו. אנחנו אמנם נהנו רק מארוחות הבוקר המצויינות שלהם, אבל שמועות שנישאו על גבה של רוח מדברית לחשו לנו שאת הארוחות השוות באמת, מכין ניסים בלוקיישנים סודיים ורומנטים במדבר. אנחנו בטוחים שעוד יצא לנו לטעום...


בשבת בבוקר, אחרי הארוחה, אסף אותנו יובל בג'יפ הממוזג שלו וביחד עם ילדיו, נועם ולירי לקח אותנו לסיור במדבר ובשדות הפלפל שלו. מסתבר שבפארן מגדלים את הפלפלים הכי טובים בעולם ורוב הגידולים נמכרים ליצוא. זן ה"לירי" הצהוב הוא מהמשגשגים שבזנים והוא קרוי על שם לירי קלם! 
בתמונות שלמטה ניתן לראות את עלמה, טועמת פלפל הישר מהשדה וגם את נועם ולירי, טועמי פלפלים מדופלמים ליד זן פלפלים מסוג "גלעד" ע"ש גלעד שליט. כולנו תקווה שגלעד עוד יגיע ויטעם מהפלפלים הללו.
לסיום, פארן, כמו שאתם מבינים, השאירה עלי רושם חזק... וגם את הפוסט הבא "סוכריות מהמדבר (2)" אקדיש לנושא, הפעם מזווית קצת שונה.
ניצלתי את הגעתי למדבר גם לצילום קולקצית הקיץ החדשה של "וינטאג' פלר" שנקראת "Summer Candies". עוד על המדבר,על תכשיטים, סוכריות, מרכז מדהים ליוגה, בניה אקולוגית ואנשים יפים מבחוץ ומבפנים... בפוסט הבא...
אז מה היו לנו כאן? מדבר, יצירה, אנשים שהולכים בעקבות הלב והחלום, פלפלים, חקלאים מסבירי פנים וצבע, המון כתמי צבע בתוך כל הצהוב הזה. נקודות צבעוניות של אנשים ופלפלים במדבר.

bebe  בוטיק לאמהות - קרן נובל:  052-5450979

הבקתות של קלם (יובל): 052-5450755

חילו - זורעים טעמים במדבר (ניסים): 052-3458851

ותודה למשפחות נובל וקלם, המארחים המקסימים שלנו, יצאנו עם טעם של עוד...

יום שלישי, 4 במאי 2010

הום סטיילינג - קסם איסוף החפצים

שאלה: מה קונים לאישה שיש לה הכל?
תשובתי: עוד!
זאת שאלה ששואלים אותי הרבה וזה מה שאני תמיד עונה...
מסתבר שלשובע שלנו אין גבול, לגבי המקום? זה כבר סיפור אחר.
תיקראו לי שיטחית, אבל אני אוהבת לקנות! את בעיית המקום פתרתי באופן פרקטי ויצירתי, אני פשוט קונה לאחרים... חוש הקניות המחודד שלי לא נותן לי מנוח, זה קצת כמו בשיר "יוסי ילד שלי מוצלח"... אני פוסעת לי בשדרה (רוטשילד?) בדיוק כמוהו וכל חתלתול או כלבלב שנקראים בדרכי, פשוט "עושים לי עיניים" ואני חייבת לאסוף אותם איתי (בדרך לקופה...).
איזה כיף לקנות... למצוא מציאה ולא להפנות לה עורף... הרעיון הוא למצוא בית חם שיאמץ את ה"חתלתולים" וה"כלבים" הללו ולמזלי אני פוגשת הרבה נשים חמות עם לב רחב...
יש לי חולשה לקופסאות פח וגם לכלים מאמייל. אוסף אקלקטי של כלים חדשים או ישנים, מזרח ארופאים, סקנדינבים או אסייאתים, הכל הולך... אצלי הויטרינה היא קיבוץ גלויות.
לכל כלי יש את הסיפור שלו ובכל אחד הוא מעורר אסוציאציות אחרות. למשל שני הכלים עם הציפורים, כאן בתמונה מימין (למטה) כבר צולמו והופיעו לא אחת בבלוג. כמות המיילים והתגובות הנרגשות שקופסאות הפח הללו מעוררות, מדהימות אותי בכל פעם מחדש. מסתבר שכניראה לא היתה אף סבתא שלא רכשה לעצמה בשנות השבעים בארץ, קופסא אחת או שתיים. לרוב הקופסאות הססגוניות הללו, שאין לי מושג היכן נמכרו ולאיזו מטרה, שימשו לאיחסון של עוגיות או סוכריות נחשקות. מי שיש לו עוד מידע על הקופסאות הללו, מוזמן להגיב בסוף הפוסט ולשתף...
אני למשל זוכרת שסבא יעקב היה קורא לי אליו ונותן לי קופסא גדולה שכזו, ממנה הייתי צריכה לבחור סוכריה בצבע ורוד, כתום, צהוב או לבן. סבא שלי נפטר כשהייתי בת 4 כך שכניראה מדובר בזיכרון ויזואלי חזק במיוחד, שמלווה אותי מגיל צעיר.
החפצים שאני הכי אוהבת כניראה שייכים לאיזה מילון מושגים ויזואלי, שנחקק בזכרוני ובליבי בגיל צעיר. בכל פעם שאני נתקלת בחפץ שכזה, הוא מעלה בי רגש, שגם אם אני לא יודעת במדוייק לאן לקשר אותו, די ברור לי שמתישהו הוא נצרב בלוח ההשראה הפרטי שלי.
הויטרינה הגדולה שבסטודיו שלי היא סוג של לוח השראה
אני מוצאת את הפריטים המקסימים האלו בשווקים, בחנויות יד שניה, באתרי אינטרנט כגון Etsy ו- Ebay ובחנויות עיצוב שוות שמחזיקות מותגים מיבוא של נקודה בכפר או Sofi.
את בובות ה"נחום תקום" הללו קניתי בחנות ספרים רוסית באלנבי. הן היו נפוצות מאוד ברוסיה ומזכירות לי את  הנאיביות של שנות השבעים בהן גדלתי
לסיום, זהו הרכש החדש והשווה שלי, קיבלתי ללידה שובר זיכוי בחנות "לה -קאזה" ברחובות וכשנכנסתי וראיתי את הקופסאות מאירות העיניים הללו, ידעתי שהן חוזרות איתי הביתה...
אני הייתי קונה אותן גם בלי המילוי, אבל כשפותחים כל קופסא מגלים ערכה מקסימה, בכל קופסא עם תוכן אחר. בקופסאת התורכיז יש קיט לניקוי נעליים, בכתומה יש ערכת תפירה ובצהובה יש אוצר בלום... מראה ומסרק מקסימים מפלסטיק, קוקיות וסיכות מאלפות בסגנון רטרו, שעשו לעלמה את השבוע...

שיהיה לכם סופ"ש נפלא, שמח וצבעוני כמו הפוסט הזה.

אודות