יום רביעי, 31 במרץ 2010

הום סטיילינג - לבית הבובות של עלמה

לפני כמה חודשים, התגלגל לידי בית בובות ישן שהוזמן לפני כמה שנים מנגר בקיבוץ גבת, ע"י ההורים של עידן, עבור בנות הדוד שלו, שי ורונה.
היות ויום ההולדת השלישי של עלמה (ב-18 לפברואר) התקרב ובא, הסתמנה באופן טבעי מתנת יום ההולדת שלה.

בשקט... בשקט... עבדתי על שיפוץ הבית, ריהוט, איבזור והתאמתו לטעמה האנין (ההולך ומתגבש) של הנסיכה.
אני מודה שהתהליך היה סזיפי משהו... אבל כפולניה גאה הרגשתי שאם אני לא "מזיעה" מספיק... המתנה לא ראויה...

תחילה איתרתי ורכשתי רהיטי עץ המתאימים לחדרים (ולטעמי). הריהוט הוזמן בשתי חנויות מצוינות: "ענטל" ו"בובימה".
את רוב הבדים שעטפו את ריפודי הריהוט החלפתי ושדרגתי לטקסטיל מעוצב יותר.
אחרי שמיקמתי את הריהוט במעון הקבע שלו התפנתי לעבודה השחורה. בשלב הראשון קילפתי את כל הטפטים הישנים שהיו בתוך הבית, שייפתי וצבעתי את כל המבנה.
השלב השני, והמפרך ביותר, היה עיצוב מחדש של חיפויי הקירות הפנימיים. לאחר שלקחתי מידות מדוייקות, התחלתי לעצב במחשב (עיצוב דיגיטלי) כל קיר, בנפרד. לרצפה בחרתי פרקט עץ במראה כפרי טבעי. במקום לחפש טפטים מתאימים, הדפסתי מדבקות יעודיות לכל חלל שעיצבתי בהתאמה אישית "custom made".
למטבח עיצבתי טפט של תפוחים ואגסים בגווני ורוד וירקרק שהתאימו לריהוט הורוד.
להשלמת המראה ה"מטבחי" עיצבתי אריחים במראה כפרי, פאנלים, בורדרים מעץ, חלון עם וילון תחרה שמשקיף לנוף (בקדיתא... אם אתם מתעקשים לדעת...) ואפילו צלחות פורצלן מהקטלוג המשובח של חברת Rice הדנית. הכל עוצב למדבקה אחת ובמקשה אחת, כך שע"י הדבקה פשוטה כל האיבזור ימוקם במדוייק, ע"פ התכנון המקורי.
גם משפחת בובות עץ חמודות נרכשה במיוחד למטרת הפרוייקט: אבא, אמא, ילד, ילדה, פעוט ותינוקת.
הסלון עוצב בגווני צהוב, כתום ותכלת והתכבד בסדרה מקסימה של תמונות ציפורים מ- Geninne's Art Store.

חדר הילדים קיבל טיפול צבעוני בקווים נקיים ומודרנים, עם קריצה לרטרו. בשל ביקור החסידה הצפוי למשפחתנו, דאגתי לאבזר את החדר גם באקססוריז של תינוקות הכולל עגלה (לפעוט) מיטה (עם מובייל!) ושידת החתלה.
בעזרת נפלאות הפוטושופ "תליתי" מקבץ של תמונות קולאז' יפיפיות שמצאתי באינטרנט (אני מתנצלת מראש שאין קרדיט, אבל אני לא זוכרת מהיכן זה הושאל... מישהו יודע?).
וזו הצצה לחדר הילדים מהחלון. ניתן לראות את התינוקת ישנה לה בשלווה...

מבט נוסף מהחלון לכיוון שידת ההחתלה והתמונה שמקשטת אותה.
לסיום, חדר השינה של ההורים, שכולל מיטה זוגית, שתי שידות ופינת איפור. גב המיטה עוצב גם הוא על ידי כחלק מהמדבקה שמוצמדת לקיר האחורי. מעל המיטה תליתי את סדרת הרטרו מתוך קולקציית תמונות הילדים שלי שנמכרות בחנויות (ג'ולות, הרמוני, ילדותא, שונה, רוח וצילצולים ועוד...).
לצערי אין לי אף תמונה של עלמה מהופנטת מהמתנה החדשה והמושקעת שלה... אבל תאמינו לי שההתרגשות היתה גדולה!

לסיום אני מצרפת דוגמא של מדבקות פריסת המטבח, למי שלא הבין איך העיניין נעשה:

ושוב, תודות רבות לחברותי הצלמות המוכשרות:
נעמי יוגב - על תמונת ה"לפני" בסטודיו,
וגיגה פרקול - על תמונות ה"אחרי".

עדכון מה- 06.04.10:
בשבת חזרנו מביקור אצל הסבאים בקיבוץ גבת. איזה כיף שסבתא עדה חושבת עלינו, תראו איזה סט אוכל מדליק היא מצאה בחנות "עומר" בטבעון:

עדה, תודה!

יום חמישי, 25 במרץ 2010

נגה

          נגה (מילים: מאיר אריאל, לחן: שלום חנוך)

נגה, היא לצידי ישנה
מי זה עכשיו בעדנה מפסק את שפתיה
מי זה עושה לי טובות

נגה, נגה עכשיו לצידי
מישהו שם בידי יד אחת מידיה
מי עושה לי טובות

נגה, אני רוצה לראות לך את החלום
נגה, לראות את זה אשר משכין בך שלום
לומר לו תודה

נגה, כמה קשה לי לחיות
פעם רצתה להיות בת מאה ליומיים
להיות נבונה

נגה, אני רוצה לראות לך את החלום
נגה, לראות את זה אשר משכין בך שלום
לומר לו תודה
זהו... סוף סוף אנחנו בבית!
אחרי כשבוע אשפוז (5 ימים בגלל הקיסרי שלי ועוד יומיים בגלל צהבת קלה של נגה) הגענו הביתה. איזה כייף!
נגה היא בובה אמיתית. נינוחה, רגועה ומזכירה מאוד את אחותה הגדולה, עלמה. אנחנו עסוקים בלבנות לנו שגרת חיים חדשה ואפילו מצליחים לישון לא רע בלילה... טפו... טפו... חמסה... חמסה...

ה"אירוח" בבית החולים, קפלן, היה נפלא. קבלנו חדר פרטי, מפנק ונעים במחלקת יולדות ב' ולקחתי את נגה לביות חלקי, כלומר מהשעה 22:00 בלילה ועד 05:00 בבוקר היא חזרה לנמנם בתינוקיה ואמא שלה הצליחה לישון כמו שצריך...
במהלך רוב היום התפנקנו ביחד ולמדנו להזדקק זו לזו... מדהים כמה מהר מתמכרים לריח המתוק הזה...
אני רוצה להודות לכל מי שהיה שם בשבילנו: פרופ' בליקשטיין מנהל היח' להריון בסיכון גבוה, האחד והיחיד, שליווה אותנו לאורך דרך ארוכה ולא פשוטה. צוות האחיות האגדי של יולדות ב' בניצוחה של שושי, האחות הכי אחראית שיש... צוות כוח העזר שדאג לחבק ולהאכיל אותנו, עובדות המשק שהנעימו את שהותנו ומתנדבות יע"ל שלא הפסיקו לפנק...

זאת הפעם השניה שאני זוכה לטיפול במחלקה זו, מחלקה שמורכבת מצוות מנצח של נשים נפלאות, מקצועיות, הומניות ורחבות לב ואני בוחרת לחזור לשם בשל הטיפול המסור, האכפתיות והאהבה הגדולה שאני מקבלת שם, ברגעים כל כך חשובים. זאת הזדמנות עבורי לומר לכן תודה, תודה על נתינה שאיננה מובנת מאליה. אני מחליפה כל לוקסוס של מלונית/פלזמה/ ג'קוזי בחום, באהבה ובחיבוק הגדול שקבלתי מכן.

ולסיום, תודה מיוחדת לך יערה המקסימה, אחות בתינוקיה וקולגה מהדשא בקיבוץ שילר, עבור המחווה המרגשת שעשית למעננו... נכנסת לי ישר אל תוך הלב...

***תודה רבה לחברתי גיגה פרקול, שהגיעה לצלם אותנו בביה"ח.

יום ראשון, 14 במרץ 2010

פוסט אישי: או "זהירות - סיפור לידה לפניך!"

לכל אישה שכבר ילדה יש "סיפור לידה" כזה או אחר, יחיד או רבים, בהתאם לנסיבות ולדרמות שליוו את המאורע המרגש. אומרים שאנו, הנשים, בורכנו בתכונה המאפשרת לגוף שלנו לשכוח מהר את זיכרון הלידה, אחרת היתה המשכיותו של המין האנושי מוטלת בספק.
ואכן, לגוף שלי כמעט אין זיכרונות, אבל סיפור הלידה של עלמה נצרב בתודעתי לעד.

זה הפוסט הכי אישי שקראתן כאן בבלוג ואני מודה שהתלבטתי רבות אם להעלותו או לא. יש בי איזשהו קול שמבקש לשמוע אותו שוב, ואף להשמיעו (ביחד עם קולות אחרים, נוספים)... אני כותבת אותו בדיוק שבוע לפני שנקבע לי המועד לניתוח הקיסרי של בתי השנייה, ואם אתן קוראות אותו עכשיו, אז כנראה שבכל זאת נתתי לו אור ירוק...
ליתר ביטחון הכנתי את תירוץ ההיריון השחוק והידוע, התירוץ שתמיד עובד: "הורמונים... הורמונים..."

כמו בעלון המצורף לכל תרופה, אתן כמה אזהרות למשתמש: אם את בהיריון (במיוחד ראשון), סובלת מלחץ דם גבוה, לב חלש, או היפוכונדריה באופן כללי, אני ממליצה לך להימנע מקריאת השורות הבאות...
זה סיפור שיש בו יותר טקסט מתמונות. אין בו תיאורים גרפיים מבעיתים וזאת לא סיבה להרחיק את צלחת הנשנושים מהמחשב, אבל יש בו כמה רגעים דרמטיים וגורליים שבגללם החסיר לבם של האנשים שהקיפו אותי פעימה אחת, או יותר.

סיפורנו מתחיל ביום שישי בבוקר, בסיור בשוק הכרמל, בו עידן התמקד בקניות האוכל ואני בפרחים. באותו יום נכנסתי לשבוע ה-40 להיריון והחלטתי לנצל את פריחות פברואר כדאי שבמידה ואלד באותו שבוע (כצפוי), אוכל להביא את עלמה לבית מלא בפרחי בר.
בבית הנחתי את הפרחים בדלי במטבח ולא התפניתי לסדר אותם בשל הרגשה כללית רעה, תשישות ותחושות דומות המתלוות להיריון. בשבת בבוקר, ההרגשה הרעה החריפה. אמא שלי הגיעה ומצאה אותי שרועה על פוף בסלון בפוזה חצי מעולפת ואת הפרחים בדלי במטבח אחרי יום שלם שלא מצאתי את הכוחות לגעת בהם. היא הסיקה מיד שאני גוססת ולי פשוט לא היה כוח להתווכח איתה, אז הסכמתי לנסוע לביה"ח.

הגענו לבי"ח קפלן בתוך 5 דקות. שם, בפני הרופא הצעיר שקבל אותי, היטבתי לתאר את הרגשתי באופן הביזארי הבא: "אני מרגישה כאילו זורם לי בגוף דם של מישהו אחר, כאילו שזה לא הדם שלי. משהו בסירקולציה שלי מרגיש אחרת..."
הסטאז'ר, שכבר הכיר אותי באופן אישי כסרבנית אשפוז סדרתית (בשל סדרת תאונות קטנות שפקדו אותי בסוף ההיריון ובעקבותיהן הגעתי מספר פעמים למיון יולדות) וכמישהי שמשפט מהסוג הנ"ל שיצא מפיה אינו אופייני לה, החליט להאמין לתיאור ההזוי שנתתי לו ובעקבותיו לשלוח דגימות דם שלי לבדיקת תפקודי כבד במעבדה.
בעקבות הבדיקות ולחץ הדם הגבוה שנמדד לי במיון, הוא התעקש לאשפז אותי. להפתעתו, לא התנגדתי הפעם. הרגשתי שבאמת משהו מוזר עובר עליי.

ביום ראשון בבוקר הגיעו תוצאות הבדיקות שהצביעו על מצב קטטוני. אנזימים של הכבד, שערך הנורמה שלהם הוא בד"כ בין 4 ל-31, עברו אצלי את ה-1000...
רופא שנשלח אל מיטתי ניסה לשמור על ארשת פנים רגועה וביקש ש"ליתר ביטחון" אכנס לצום (כהכנה לקיסרי חירום).
תוך כדי שאני מתחקרת אותו ביסודיות, הובהר לי שיש שני תסריטים אופציונאליים: הראשון (האופטימי...) שחליתי בצהבת, ואז יעדיפו לא לילד אותי.
לגבי התסריט השני, העדיפו לא להיכנס איתי לפרטים מכיוון שהוא כל כך נדיר (היה רק מקרה אחד כזה בביה"ח). אם כך, נשלחתי בדחיפות לאולטרסאונד של הכבד, שאמור היה להבהיר את הסוגיה

האולטרסאונד היה חד משמעי. צהבת זה לא! (אף על פי שבשלבים הללו כבר באמת התחלתי להצהיב...)
קונסיליום מפואר של בכירי הרופאים התכנס לדון בנושא ולבסוף נכנס פרופ' בליקשטיין, מנהל היחידה להיריון בסיכון גבוה, והסביר לי את המצב.
אובחנתי כסובלת מ- AFLP, או Acute Fatty Liver of Pregnancy, סוג של רעלת היריון נדירה מאוד, שמתפתחת בשלבים מאוחרים.
לא אתיש אתכם בפרטים, אבל מדובר בתהליך מהיר מאוד של קריסת הכבד ומערכותיו בשל מעין "קצר כימי" בין האם לתינוק. הפתרון היחיד המוכר לרפואה (לא יודעים על זה כלום, בקיצור...) הוא הפסקת ההיריון. או במילים קצת יותר סימפטיות: יילוד מיידי.
התחילו להכין אותי לניתוח קיסרי דחוף. בבדיקת קרישת הדם שלי נמצאו ערכים קיצוניים, מה שהעלה משמעותית את הסיכונים בניתוח. קבלתי 7 מנות פלזמה ששיפרו קצת את קרישת הדם שלי. סטאז'ר הגיע על מנת להסביר לי את הסיכונים ולהחתים אותי. חתמתי "על עיוור" ולא ממש הקשבתי לו.

פרופ' בליקשטיין הגיע לדבר איתי ושאל אם קבלתי הסבר מקיף על הסיכונים. אמרתי לו שחתמתי על הטפסים, אבל לא ממש הקשבתי. הוא הסביר לי בעדינות שהסכנה גבוהה מאוד ושיש סיכוי שאצא מהניתוח הזה נטולת רחם, אבל עם תינוקת בריאה. שאלתי אותו אם זה התסריט הכי גרוע שניתן לצפות לו והוא ענה לי ברצינות שלא. אמרתי לו, שאם ככה, אני בידיים שלהם וסומכת עליהם שיעשו את העבודה הכי טובה שהם יכולים.

באמת הרגשתי שאני בידיים טובות ויכולה לסמוך עליו, למרות שהיו לא מעט מקרים מהסוג הזה שהסתיימו בהשתלות כבד ואפילו במוות.
בשעה שלוש בצהריים נולדה עלמה שלנו, תינוקת שלווה ורגועה, השקט שלאחר הסערה. אני הועברתי לטיפול נמרץ, שם הייתי בהשגחה כיומיים עד שמצבי התייצב. רק אז יכולתי לקבל את התינוקת. לפני כן, בהשפעת סמים כאלה ואחרים ותחת הזיות קלות, בעיקר טרטרתי את עידן הלוך וחזור, שיצלם אותה ויחזור אליי עם תמונות מהתינוקייה.

המפגש היה מרגש מאוד וכל מי שהיה בסביבתנו מחה דמעה. עלמה נולדה עם צהבת קלה (שכיח מאוד בקרב תינוקות), אבל הצהובה האמיתית בחדר היתה אני...
הייתי מאושפזת במשך עוד שבוע נוסף, שבו כל מה שעשיתי התמקד בלחבק את הקטנה ולהסניף אותה. קיבלתי אותה לביות בחדר פרטי ו"עבדנו על הקשר" החדש שלנו. אמנם התחלנו ברגל שמאל (קצר בכימיה...) אבל מכאן דברים יכלו רק להשתפר.
לאחר כעשרה ימי אשפוז שבהם מצבי השתפר במהירות (כבד הוא איבר שמשתקם מהר), חזרנו סוף סוף הביתה עם הבובה, נרגשים להתחיל את חיינו כמשפחה. בבית, בין כל זרי הפרחים שלא הפסיקו להגיע, מצאתי במטבח את דלי הפרחים שהשארתי כשיצאתי באותה שבת מהבית... הפרחים אמנם לא שרדו כל כך הרבה זמן, אבל עידן דאג למלא את הדלי מחדש, כדי שאוכל להמשיך בדיוק במקום שעזבתי.

כמה דקות לאחר שנכנסנו הביתה, תוך כדי סידורים וארגונים, עידן קרא לי החוצה לראות את הקשת הכי מדהימה שראיתי בחיים שלי. קשת ענקית, עגולה, חזקה וברורה של 180 מעלות, שהתחילה והסתיימה באותו קו אופק. אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר לכם עד כמה מרגש היה עבורי אותו רגע.

יש לי רגש מיוחד לקשתות. אני מתייחסת אליהן כאילו הן נשלחו אליי באופן פרטי, לחזק אותי ברגעים קשים ולהציף אותי באופטימיות. מבחינתי, זוהי תופעת הטבע הכי מרשימה שקיימת והאדם שהדביק אותי באהבה הזו הוא אבא שלי, דודו, שנפטר 5 שנים לפני לידתה של עלמה.
עוד בביה"ח, כשיצאנו מבניין היולדות וצעדנו לכיוון המכונית, היתה איזו תאורה קסומה מסביב ואמרתי לעידן שאני רוצה קשת. כשהגענו הביתה וגילינו את הקשת המדהימה הזו, היה לי ברור שאבא שלי שלח את הקשת הזו במיוחד עבורי. כמו הקשת שהופיעה אחרי המבול כדי לסמל לנח את השקט שאחרי הסערה.

מי שמכיר אותי ואת אמונותיי יודע עד כמה לא אופייני לי לומר זאת, אבל הרגשתי שאבא שלי היה שם בשבילי ברגעים הקשים ושמר עליי.
הרגשתי את זה באופן חזק, ודאי וברור, ממש כמו הקשת הזו שהופיעה לנגד עיניי.

_ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _ _
היום, יום א' ה- 14.03.10 בשעה 08:45, הגיחה אל אוויר העולם בניתוח קיסרי יזום בתנו הקטנה, נגה שביט, במשקל 3.774 ק"ג. לאם ולבתה שלום.

יום חמישי, 11 במרץ 2010

שאלה: מה עושה אשה שפויה בהריון, במהלך השבוע שלפני הלידה?

האמת? אין לי מושג...
מה שאני כן יכולה לספר לכם זה מה אני עשיתי בשבוע האחרון, לפני הלידה שמתוכננת לי ליום ראשון הקרוב:

נתחיל מהשבדים, שתיאמו עימי ציפיות (ויומנים...) וערכו את ארועי הפתיחות שלהם בטיימינג מושלם, לפני הלידה.
ביום חמישי הקודם, הוזמנתי לאירוע יום שופינג מוקדם בסניף החדש של איקאה בראשל"צ (רבע שעה ממזכרת בתיה!). נהנתי מסיור מודרך במקום, מחוסר צפיפות שערורייתי (!) ומהנחה של 15% שנוצלה היטב לטובת קניית פינת יצירה לעלמה. פדיחה קלה נרשמה כשננעלתי בשירותים... מזל שהטלפון שלי היה אצלי... צלצלתי למארחי ששלחו בזריזות למקום צוות חילוץ מיומן...


ביום שלישי בערב נכנסתי (בקושי רב יש לציין...) למיטב מחלצות הריוני, ארגנתי בייביסיטר איכותי (עידן) והגעתי (בליווית אמי) לאירוע הנחשק של H&M בעזריאלי. כמומחית לאירועים בעברי, ולאחר 4 שנות עבודה כמעצבת הראשית בחברת עיצוב האירועים של אלקי ג'ייקובס, אני חושבת שאפשר לסמוך עלי כמבקרת אירועים...
מבחינתי, הפקת האירוע היתה לא פחות ממושלמת. היו כל המרכיבים הנכונים, במינונים הנכונים וללא תחושת מאמץ (זיעה זה לא סקסי!): אנשים צבעונים ומעניינים, שמפניה, נישנושי ביס איכותיים ממטבחו של פול אסנהיים (חכם מאוד! למי יש יד פנויה לצלחת-מזלג?) DJ טוב והכי חשוב... אופנה עדכנית במחירים נגישים ובתוספת הנחה של 20% לאירוע.

בעזרת עין חדה ובזריזות שהפתיעה אפילו את עצמי, הצלחתי להמנע מדוחק ולהגיע לקופות בין הראשונות, כשבאמתחתי רכישות משובחות עבורי (3 חולצות שוות ומטפחת בסגנון בוהו-שיק) ועבור עלמה (3 ג'ינסים, 3 חולצות, שימלה, מארז גרביים וקשת לשיער) ולהיפרד מ-620 ש"ח בלבד (בחישוב קל יוצא ממוצע של פחות מ-50 ש"ח לפריט!)

היה לי גם כייף גדול לפגוש סוף סוף בלייף קולגות בלוגריות שאני אוהבת, כמו שלי מ"אוסף פרטי" (בתמונה שמעל), עופר מ"קאפקייקס" ודר מ"אפונה בלוג אופנה" (שגם העלתה פוסט איכותי על האירוע). בלוגים של אופנה שאני אוהבת במיוחד...

לקינוח (ביציאה) קיבל כל משתתף שקית עם Give away - חולצה מדליקה. מושלם, כבר אמרתי?

בנוסף לאירועים גם קצת עבדתי...
- הבאתי תכשיטים לחנויות (רשימת חנויות מפורטת - בסוף הפוסט).
- התחלתי פרוייקט חדש ומרתק של הום סטיילינג לחנות עיצוב חדשה ושווה ביותר בגבעתיים (פרטים בפוסט שיעלה בהמשך...).
- אספתי עריסת קש לתינוקת, מעלפת ביופיה, שקלעה עבורי שושי המוכשרת מ-Shushu (פוסט מורחב יעלה בנושא בקרוב).
- כתבתי 3 פוסטים חדשים (בילבי, הנוכחי ועוד פוסט אישי ומיוחד שיעלה ביום א' הקרוב בערב).
- והכנתי תכשיטים (המון דגמים חדשים) לדוכן של תכשיטי "וינטאג' פלר" שלי, שיחכה לכם ביריד פסח של יוצרים בשישי, בסופ"ש הבא במזכרת בתיה:

אני (כניראה...) לא אהיה שם, אבל הסטייליסטית והבלוגרית מורן יוסף, תהיה במקומי ואף תציג מבחר אביזרי אופנה מקסימים בעיצובה.
למי שיגיע דרך הבלוג, מובטחת הנחה של 10% במקום, במהלך האירוע.

ביום ראשון הקרוב אני מתכוונת להגיע אל ביה"ח בכדי ללדת (סוף... סוף...) בניתוח קיסרי.
הבטן שלי ענקית והערכת המשקל של התינוקת היא כ-4.5 ק"ג... אני כבר ממש מצפה ומייחלת ללידה הזו.

ניתן ליצור עימי קשר בכל עיניין במהלך חופשת הלידה שלי באמצעות המייל שלי shavit.karen@gmail.com
גם אם אני לא עונה באופן מידי, אני תמיד חוזרת אליכן...
סדנאות לא יתקיימו עד להודעה חדשה בנושא.

ניתן לרכוש את תכשיטי וינטאג' פלר גם במבחר חנויות שאני אוהבת במיוחד:

ענת סגל - מושב אודים - 050-5445545 - שעות פתיחה בתאום מראש

מקום - רח' התומר 30 רמה"ש - 03-5475494

1BR (וואן בד רום) - רח' יהודה מרגוזה 12, שוק הפשפשים יפו - 03-6836908

קפריצ'יו - רח' הרצל 173 (בחצר) רחובות - 08-9473649

נקודה בכפר - רח' הגפן 26 מושב עשרת - 08-8680282

תודה לכל מי ששלחה לי מייל וגם ברכות ללידה,
מבטיחה לעדכן בקרוב,
תחזיקו לי אצבעות...

נשיקות

קרן

יום שני, 8 במרץ 2010

פוסט ליום האשה, או: מי לא מכיר את בילבי בת גרב?

בילבי בת גרב, או בילבי לא כלום, נולדה כמו עוד הרבה דברים טובים אחרים (נעמי יוגב,איקאה, H&M וכו'...) בשבדיה. במקור קוראים לה בכלל פיפי (Pipi), אבל כשפיפי נחתה בארץ, בבתי הקולנוע של  שנות ה-70, הוחלט לגייר אותה ולעברת לה את השם לצליל דומה עם קונוטציה קצת פחות בעייתית...
הסרט של בילבי היה הסרט הראשון שראיתי בקולנוע וההתאהבות שלי בדמותה היתה מידית, עוצמתית ובלתי הפיכה. בילבי היתה עבורי מודל ראשוני לאשה חזקה, דעתנית ואסרטיבית, נדיבה וטובת לב, שעושה רק מה שמתחשק לה וממציאה לה חוקים משל עצמה.
לעלמה עשיתי הכרות עם בילבי לפני כחצי שנה, כשלקחתי אותה להצגת הילדים של בילבי, ההצגה הראשונה שהיא ראתה. במהלך ההצגה הילדה היתה מרותקת לבמה ואני לא יכולתי להסיר את עיני מפניה. ראיתי את הקסם הזה עובד שוב בזמן אמת... חוצה גבולות, תרבויות ושנים. באופן מאוד לא מפתיע, ראיתי את עלמה מתאהבת בדמות.
מאז ההצגה נוספו לארסנל הפולחן של הבילבי הפרטית שלנו מוצרי צריכה נוספים כגון ספר, בובות והסרט המקורי מדובב לעברית ע"י שפרירה זכאי (אגב, יצירת דיבוב למופת).
לקראת פורים, כששאלתי אותה למה היא תרצה להתחפש, לא היה כאן מקום לספק... לבילבי כמובן...

לשמחתי, תחפושת הבילבי שנתפרה עבורי לפני כשלושים וחמש שנים, נשמרה היטב בבוידעם של אמא שלי ולא היה צורך ביותר מכביסה טובה, בשביל להחזיר אותה לכושר...
מה אני אגיד לכם? הילדה מדדה את התחפושת ופשוט היתה מאושרת... ואני? נהנתי מכל שניה ומכך שנחסכה ממני תחפושת סינטטית קצפתית סטייל טוייז אר אס, של נסיכה / פיה / כלה וכו'...



כל מה שהייתי צריכה להוסיף זה נעלי עבודה, ברזלים בצמות, לחיים אדומות ונמשים... אין מה לומר הילדה פשוט "נכנסה לדמות"... יש לכם כאן דוגמאות לכמה פוזות בילבי אופייניות שלה:
בכדי למקסם את החוויה (ובואו נודה... גם בשביל כמה תמונות טובות...) ארגנתי לנו טיול למקום שהוא הכי "וילה מצחיקולה" שאני מכירה... חווה של חברה טובה.
מה שהיה טוב כלוקיישן לצילומי האופנה שעשיתי לתכשיטים שלי במקום (לינק), התגלה כלוקיישן מושלם גם עבור בילבי.
הילדה טיפסה על עצים, התנדנדה על נדנדות, חקרה בתי עץ וליטפה חיות (סוסים, כבשים, גדיים, אלפקות ומה לא...) ואפילו זכתה לצפות בהמלטה של חמישה גורי כלבלבים מתוקים...




ובזמן שבילבי עלמה היתה עסוקה בלכייף... אמא שלה התענגה עם המצלמה...

חג פורים שמח,
ו"יום האשה" משובח!

יום רביעי, 3 במרץ 2010

טאצ' של אופנה - תכשיטי וינטאג' פלר ב"נקודה בכפר"


את "נקודה בכפר" במושב עשרת, אין באמת צורך להציג. כתבתי עליהם כאן בעבר וחדי עין יוכלו להבחין במוצרים המשובחים של "Green Gate" הנורבגית מעטרים את המצויינות שבחנויות הלייף סטייל בארצנו.
מה שהסתבר לי כהפתעה הוא שפחות אנשים מכירים את האספקט האופנתי של נקודה בכפר. לא אחת אני נשאלת (כולל סתם ברחוב...) על תיק פרחוני זה, או על חולצת כותנה מודפסת אחרת, וכשאני מפנה ל"נקודה" אני נתקלת ב"פרצוף סימן שאלה"...

בנוסף לבגדים ולאקססוריז של Green Gate, מסתובבת תמי שמעוני (בעלת החנות) ומלקטת פרטי לבוש קסומים בשווקים אקזוטיים ברחבי העולם. אני מודה שכשאני קופצת לנקודה בכפר ותמי שולפת לי קולב עם חולצת כותנה דקיקה, פירחונית ומשובחת (שהיא בחרה בחו"ל במיוחד עבורי), אני פשוט לא עומדת בפיתוי...

חנות הסטודיו, נמצאת במושב עשרת וממש לאחרונה עברה מתיחה, התרחבה השתפצה והגדילה את המלאים שלה. תודות לכך ניתן להנות גם ממוצרי ילדים נפלאים ומאגף של אופנה, אקססוריז ותכשיטים. יש גם חדר קטן שמשמש כ"מציאון" ובו ניתן למצוא מציאות שוות במיוחד בהנחות של 50% מעונות קודמות.

לאחרונה נוספו תכשיטי "וינטאג' פלר" שלי לקולקציה של החנות. תראו איזה יופי משתלבים התכשיטים עם קו המוצרים הכפרי והרומנטי שבחנות.

אז למי שרוצה לתפוס שתי ציפורים במכה אחת... ולהתחדש ברומנטיקה אביבית אופטימית:
נקודה בכפר + וינטאג' פלר... It works for me... שווה להדרים עד למושב עשרת (ישובי גדרות, בין יבנה לגדרה).
ממליצה לכם גם להכנס לקטלוג האינטרנטי של "Green Gate" (לחצו כאן) ולדפדף בקולקצית מוצרי האביב - קיץ המשגעת שנחתה ממש עכשיו בחנות של תמי.

אודות