יום שבת, 16 באוקטובר 2010

געגועים לסיני - חלק א' - פוסט מהדרך

את החופשה השנתית שלנו, בחרנו גם השנה לעשות מעבר לגבול הכי דרומי שלנו, בסיני. בשבוע האחרון של אוגוסט, כשכל המדינה בילתה בשיא החום בכל המדינה, החלטנו לנסוע למקום עם ים (הים התיכון זה לא ים!), הרים, מדבר ואנשים מעניינים. סיני הוא אילת בתולית, עם מרחבים אין סופיים, שהגורם האנושי עדיין לא גילה, השתלט, עיבד ואיבד.

בערב הנסיעה, נגה הקטנה (אז, בת 5 חודשים) נאספה ע"י הסבאים לחופשה בקיבוץ (גבת). אנחנו השקמנו קום, העמסנו את המכונית והתחלנו את המסע הקטן שלנו. מבחינתנו, מרגע הידוק החגורות, החופשה התחילה!

את ארוחת הבוקר בחרנו לאכול ב"חוות קורנמל", שממוקמת כשני ק"מ מצומת טללים, לכיוון שדה בוקר. עבורנו, זאת לא הפעם הראשונה במקום. למעשה זאת אחת הנקודות החביבות עלינו  בנגב. מדובר בחוות בודדים הממוקמת על דרך הבשמים. החווה עלתה לקרקע ב-1997 ע"י ענת ודניאל קורנמל, שהקימו במקום מחלבת בוטיק יחודית. הגבינות, מבוססות על חלב עדר עיזים, הגדלות בתנאי אקלים מדברי יחודי. בנוסף למחלבה יש במקום גם מסעדה קטנה וחביבה, במבנה שבנוי משני קרונות רכבת. המבנה ניצב מעל ואדי והנוף הנשקף ממנו שובה כל לב. יש שם גם זולה נחמדה וחנות קטנה. בחנות ניתן להצטייד ולצאת לפיקניק באיזור.
אנחנו בחרנו במסעדה הממוזגת, עם הנוף הקסום ומנות עם שמות אקזוטיים כמו "העיניים של רוני", "הגר בתנור" ו"מקלות עדנה". את הקפה יצאנו לשתות בזולה שבחוץ. עלמה התמקדה בשיפור יכולות הקפיצה שלה (מוטיב הצפרדע שלה עוד יופיע בהמשך) ואנחנו נהננו מהבריזה, מהנוף ומהביחדנס שלנו.
אחרי הארוחה הטובה המשכנו להדרים, חנינו את הרכב בסמוך לגבול טאבה ועברנו את הגבול בזריזות ובקלילות. הנהג הקבוע שלנו, אבו ג'יהמה, המתין לנו מעבר לגבול ואנחנו קפצנו בשמחה על האוטו הגדול והממוזג שלו.
התמונות הבאות מוקדשות לדרך שאנחנו נוהגים לעבור בכל פעם בדרכנו ל"אננדה" גן העדן הפרטי שלנו.




באננדה קיבל את פנינו בשמחה, שיח עוז, עם כוסות גדולים של מיץ היביסקוס קר ומתוק, כמו שרק בסיני אפשר לשתות. חיוך מטופש נמרח לנו על השפתיים ולא ירד משם במשך חמישה ימים... לתמונה המדהימה הזו אני קוראת ים - יבשה. היא מצליחה להעביר את הקונטרסט ואת עצמת יופיו של המקום. ההרים, החול והמדבר ומצד שני הים הכחול שאני אוהבת כל כך, על כל אוצרותיו ויופיו.
את שני הפוסטים הבאים, אקדיש בנפרד לים וליבשה.
אז תנו לי עוד יום או יומיים ואנסה להעביר את עצמת החוויה שלנו במקום, בשני פוסטים נוספים.

שתהיה לכם שבת מקסימה ורוצו לים לנצל רגעים אחרונים של סופ"ש קייצי.

6 תגובות:

ענת אמר/ה...

איזה יופי... הנופים מוכרים והגעגועים צפים אבל לא הייתי שם כל כך הרבה שנים!

אנונימי אמר/ה...

אח איזה יופי

הורדת לי כמה שנים מהחיים עם התמונות האלו

באופן משעשע זה משחק עם הגעגועים שלי להודו

חכי שבעלי יראה את זה

נראה לי שהחופשה הבאה שלנו תהיה בסיני

כמו תמיד את מדהימה ומתוקה להפליא

queenbee1

ציפי לוין אמר/ה...

מקסים! יופי ראשוני ונהדר! אני לא אגיע לשם, לזוגי יש שקולים שונים, אבל ככה אני יכולה לראות מה אני מפסידה!

עינת אמר/ה...

נראה כל כל רגוע ונעים!

גילה אמר/ה...

היי קרן,סוף סוף.התגעגעתי לפוסטים שלך ואלייך בכלל.טוב,עכשו אני מבינה שנפשת להנהתך.מגיע לך!!!היה שווה לחכות.הפוסט מדהים.אין על סיני.מקום עם אוירה מיסטית ונופים מהפנטים.מחכה להמשך דיווחים.

ורד והדס אמר/ה...

היי קרן, הצילומים בפוסט הקודם והזה מדהימים! פשוט להתמוגג.
גם אני רוצה מצלמה כזאת !!! (מצרפת לרשימת המשאלות ..)

אודות