יום חמישי, 7 באוקטובר 2010

מארי-ז'אן - האשה שעלתה מהמחברת


אני נרגשת לספר לכם, שמצאתי אותה. את מארי-ז'אן, הילדה מהמחברת שלי. היא נשואה, יש לה בן אחד ושלוש נכדות מקסימות. היא ציירת פורה (מוציאה תערוכה אחת לשנה) ומתגוררת בפאריז. פאריז של אמילי.
זה סיפור טוב, עם סוף טוב, אבל לפני שאני מגיעה אל הסוף, אני אפתח בהתחלה...

העלתי את הפוסט במוצאי שבת, סיפרתי כיצד התגלגלה לידי המחברת ובקשתי את עזרת הקוראים בהפצת הפרטים ובקידום החיפוש אחר מארי-ז'אן. ההיענות היתה מדהימה. נראה שהסיפור נגע בהרבה אנשים שבמחי הקלקת עכבר, העבירו את האינפורמציה לאנשים נוספים אחרים. הפוסט כיכב באלפי קירות פייסבוק בו זמנית.

התפנית הגדולה התרחשה רק ארבעה ימים לאחר מכן, אייטם על המחברת ומארי-ז'אן עלה ל-Ynet ואפילו כיכב בעמוד הראשון, באחת משלושת הכותרות הגדולות שבאתר.



מרגע זה ואילך, לא פסקו התגובות, הרעיונות, המידע והעצות. תוך שעות ספורות זרמה תנועה מדהימה של קוראים, שהתגייסו כולם בכדי למצוא את מארי-ז'אן. השיטה פעלה כמו קסם. בשעות הערב קבלתי מייל, ממארי-ז'אן עצמה.


אחיה, המתגורר בירושלים, יצר עמה קשר ואמר לה: "מארי-ז'אן" מחפשים אותך!" הוא שלח לה קישור לפוסט, והיא הופתעה לגלות את צילומי הכפולות מהמחברת האבודה. היא זכרה כל עמוד ועמוד ושאלה אותי איך התגלגלה לידי המחברת שלה. היא גם שלחה לי את תמונתה, כשהיא מוקפת ביקיריה, בנה ושלושת נכדותיה. מאוד התרגשתי לראות אותה.

אתמול בבוקר התקשרתי אליה וקיימנו מפגש טלפוני מרגש. היו לי כל כך הרבה שאלות  ולא את כולן זכרתי לשאול. מארי-ז'אן, כמה לא מפתיע, התגלתה כאשה חמה ונעימה. דוברת עברית עשירה במבטא צרפתי. התרשמתי עמוקות מאהבתה לארץ ישראל.

היא סיפרה לי שנולדה והתחנכה בעיר קונסטנטין שבאלג'יר, שם גם למדה בפנימיית בנות בנעוריה, בתקופה כשניהלה את המחברת. לאחר מכן נשלחה ע"י הוריה ללימודים בצרפת. בגיל 19, תכננה לנסוע עם חבריה לאוסטריה, לחגוג את סיום לימודיה.

היא מספרת שאביה נבהל מרעיון הנסיעה לאוסטריה ובמקביל נודע לו באמצעות חבר שעבד בסוכנות היהודית, שבן גוריון מזמין יהודים, יוצאי צפון אפריקה להגיע לארץ ללימודי מלגה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא הצליח לשכנע אותה להמיר את הנסיעה לאוסטריה בנסיעה לארץ ישראל.

ב-1964 היא הגיעה לארץ ונרשמה ללימודים באוניברסיטה העיברית. התחנה הראשונה היתה בקיבוץ העוגן, שקלט אותה ואת חבריה. מיד עם הגיעם ערכו להם סיור מסביר פנים במקומות ההיסטורים והתרבותיים שבארצנו. במסגרת הסיור, הם בילו לילה בים המלח וישנו תחת כיפת השמים. בבוקר היא התעוררה ונדהמה ממראה השמים בזריחה. החוויה הזו הסתמנה כנקודת מפנה בחייה ובהסטוריה המשפחתית שלה. היא התקשרה לאביה ואמרה לו שהיא מצאה את ביתה ושכאן היא בוחרת לחיות את חייה.

הפרק הישראלי בחייה נמשך כ-20 שנה. הוא פרק טעון וכששוחתי איתה הרגשתי שהיא מעדיפה להניח אותו בצד. הרגשתי שיש לה רגשות מעורבים, מצד אחד אהבת אמת כנה ונדירה מסוגה לארץ הזו ולבני משפחה יקרים שחיים בה. מצד שני זיכרונות קשים ופצעים פתוחים שנסיבות חייה הובילו אליהם בזמן שהתגוררה כאן. אני לא יודעת מה גרם לה לעזוב את הארץ בשנת 1993, אבל אני בטוחה שהיא נאלצה להתמודד עם איזה כאב גדול מאוד, גדול עד כדי כך שיקרע אותה מביתה.

היא השאירה בארץ אח, אחות (pepa, גם היא ציירת) ומשפחה, ונסעה לפריז לפתוח בחיים חדשים. אחת לשנה, בכל ט"ו בשבט, היא הקפידה לחזור לארץ ולבקר בה. בשנים האחרונות לא היתה פה. לפני כשנתיים היא עברה אירוע מוחי. כיום היא יצאה מכלל סיכון, אולם עדיין לא חזרה לתפקוד מלא ומקפידה על מנוחה ואורח חיים רגוע.
כשבקשתי ממנה לשלוח לי תמונות ילדות היא סיפרה לי שכשעזבה את הארץ, השאירה הכל מאחוריה ולא נותר לה דבר. היא אומרת שיש לה מושג איך יכלה המחברת להתגלגל למקום שבו מצאתי אותה, שזה שקשור כניראה לפרק שהשאירה מאחור. למעשה אין לה כמעט תמונות מילדותה, למעט תמונה אחת שגילתה בארנקה במקרה, מגיל 8 ועוד תמונת מחזור שמצאה באתר של התיכון שלה.
התמונה שמימין היא ציור של מארי-ז'אן בטכניקה מעורבת. הציור הוא פורטרט של סבתה, בלאנש, שעל שמה היא קרויה.



מצד שמאל תמונתה בגיל 8, למטה תמונתה מימי התיכון ולמעלה ציור שציירה.

אין ספק, שבסיפור שלנו, של מארי-ז'אן ושלי, יש צירופי מקרים מדהימים. אמנם גדלתי כחילונית, ותפיסת עולמי הדתית היא "אגנוסטית", אבל כוח המשיכה שלנו זו אל זו, באמצעות המחברת, הוא מדהים, עוצמתי ומטלטל. מה הסיכוי, שבפעם היחידה בחיי, שבה שלפתי מחברת מתוך ערימה ענקית של מסמכים, בחנות קטנה בשוק הפישפשים, יתברר לבסוף שהיא שייכת לאשה שהמפגש ביננו ייצר כל כך הרבה כימיה ועיניין משותף.
כאילו מארי-ז'אן, אישה חמה, יצירתית, אמיצה ורגישה, יצקה את עצמה אל תוך תבנית דימיוני, ואני ניצוקתי אל תוך מודל הישראלית מהסוג שהיא כל כך מעריכה ואוהבת. עוד על התרשמותה מהמפגש בינינו, יוכלו דוברי הצרפתית שבינכם לקרוא בבלוג שלה, כאן. כן, גם היא בלוגרית (בת 66 !). מה הסיכוי שדבר כזה יכול לקרות.

21 תגובות:

גלית ז. אמר/ה...

לא יאמן!
כל-כך מרגש

אלה אמר/ה...

קרן זהו אחד הסיפורים הכי מדהימים מרגשים ומשמחים שיש.
קראתי בYNET שכולם התגיסו לחפש, ותאמת לא האמנתי שבאמת תימצא מארי-ז'אן, זה מעלה בי צמרמורת והתרגשות גדולה, מדהים.
אגב היתה פעם תערוכה על אמנית שעקבה אחרי דמות, חיפשה בימנים שלה, בתמונות שלה, חוהכל הוצג בתערוכה, רישומי מעקבים, חלקי יומן ותמונות רק שבסוף מתברר שהאמנית עקבה אחרי הדמות שלה.., שמחה לך, פעם בחיים יש זכות שכזו.

einat109 אמר/ה...

קרן
הסיפור מיוחד ומרגש ואת מעבירה אותו לקוראים בכתיבתך הנפלאה.
לפי אמונתי, כל דבר וארוע בחיינו הוא בעל משמעות וכמובן כל מפגש וחיבור בן בני אדם.
אני בטוחה שאת תדעי להבין שההכרות עם מארי לא סתם נקרתה אל חייך דרך היומן שלה שמצאת בשוק הפשפשים.
עינת

סיון חמו אמר/ה...

איזה צמרמורת.
מרגש מאוד לקרוא את שני הפוסטים האחרונים, ובמיוחד זה שהיא נמצאה.
זכית!

סיון חמו אמר/ה...

איזו צמרמורת.
כמה מרגש היה לקרוא את שני הפוסטים האחרונים, ובמיוחד זה שהבחורה נמצאה.
זכית!

Shushu אמר/ה...

אני מתה על סיפורים עם happy end.
ותגידי, מה יעלה בגורל המחברת? האם היא תשאר אצלך למשמורת או שמא תשוב לבעליה?

ויטרינה אמר/ה...

סיפור לנכדים... משני הצדדים. כמה מרגש וכמה מחזק את התחושה שיש על מי לסמוך וכשהסיפור מרגש ומגיע לללבות אז זה מצליח. כל הכבוד לך על הרגש, על הכתיבה, על האינטואיציה ועל הקשר המדהים.
אני בטוחה שזו תחילתה של ידידות מופלאה.

אורית אמר/ה...

מקסים ומרגש!!

פיצ'ולה אמר/ה...

לקחתי נשימה עמוקה והוצאתי את האויר ככה לאט לאט.
כל כך התרגשתי לקרוא את הפוסט הזה.
ידעתי שתמצאי אותה! והיא התגלתה מעל ומעבר לכל הציפיות. או בעצם בהתאם לכל המושגים הרומנטיים שחושבים עליהם.
נו? רומן בן 300 עמודים כבר בדרך?

~~~~~~~~~~~

ובעניין אחר: אני עורכת מחר מכירת חצר. יהיה כיף לראות אותך שם.
pichulalog.blogspot.com

עינבלית אמר/ה...

מרגש עד דמעות.

תיסעי לפגוש אותה?

רויטל אמר/ה...

וואו סיפור מדהים! איזה סוף טוב כל הכבוד על היוזמה

כרמית בר דוד אימון עובד למי שעובד אמר/ה...

הי קרן,
פעם ראשונה שאני מגיבה לפוסט למרות שאני קוראת אותו בקביעות, ואני מגיבה כי הסיפור באמת ריגש אותי.
הדבר היחיד שנותר לעשות הוא לטוס לפריז לפגוש את מארי ז'אן, ללכת לשוק הפשפשים המקומי, למצוא אייטם אחר לעקוב אחריו, למצוא את האדם במדינה אחרת ולטוס גם לשם וחזר חלילה. אני אוהבת את המקוריות שלך. המשך המלחה בכל מעשה רעיונותייך.
כרמית בר דוד

Keren Gillan אמר/ה...

הי קרן ,
פשוט ואו כל כך מרגש , עד דמעות ..
אין מילים לתאר אותך ,
פשוט "תופעה" טפו טפו ...
שיהיה תמיד רק HAPPY END.
אוהבת

ציפי לוין אמר/ה...

קרן, כל הכבוד! נהדר שמארי-ז'אן נמצאה, אני בטוחה שבשבילה היומן הוא יקר ערך, ובשבילך זה נפלא לחפש משהו ולמצוא אותו. הלוואי שימשיכו המעשים הטובים!

annaGk אמר/ה...

כל כך מרגש!
מעניין מה גרם לה לעזוב את הארץ...
את שולחת לה את המחברת?

4ME אמר/ה...

סיפור כל כך מרגש וחד פעמי. אין דברים כאלה. קרן, שיחקת אותה בענק !!! הענקת למארי-ז'אן טעם של ילדות.

אנונימי אמר/ה...

האמת לא חשבתי שהיא תמצא כ"כ מהר.
אבל נפלאות דרכי ה' והרשת......

והעיקר שהסוף טוב!

דליה ב

אנונימי אמר/ה...

צמרמורת אחזה בכל גופי כשקראתי את תחילתו של הפוסט. איזה יופי של סיפור. נקודות

lima אמר/ה...

נפלא!
מחכה בקוצר רוח להמשך, יש לי הרגשה שזה רק תחילתו של הסיפור...

ורד והדס אמר/ה...

קרן, איזו חוויה מדהימה עברת ! ברכות על הגילוי והסוף הטוב !!!

מימס mimms אמר/ה...

איזה סיפור מרגש !!
בבלוגר התחלתי בקריאה מהרשומה הזאת, אבל מיד כשהבנתנ שיש רשומה קודמת קראתי לבעלי והקראתי לו את הרשומות
סיימנו את הקריאה ודמעות בעינינו.
גם אנו מהאנשים שמסתובבים בשוק הפשפשים ומלטפים תמונות ושאר מזכרות שמצאו את דרכן לשם וכל פעם תוהים למי הם שייכים ולמה הם פה?
שמחה על הסוף המרגש ואני בטוחה שבזה זה לא יסתיים !

אודות